בפרשת בּׁא אנחנו עדים לשלוש המכות האחרונות בסדרת עשר המכות: מכת הארבה, מכת החושך, והמכה הקשה מכולן – מכת בכורות. פרשתנו נפתחת בפסוק הבא, בו הקדוש ברוך הוא מזמן את משה ללכת אל פרעה, תוך כדי כך שהוא אומר לו שהוא יכביד את ליבו:
"וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל משֶׁה: בֹּא אֶל פַּרְעֹה. כִּי אֲנִי הִכְבַּדְתִּי אֶת לִבּוֹ וְאֶת לֵב עֲבָדָיו, לְמַעַן שִׁתִי אֹתֹתַי אֵלֶּה בְּקִרְבּוֹ"
בקריאה שטוחה של הכתוב אנו רואים שהקדוש ברוך הוא לא השאיר לפרעה שום מקום של בחירה חופשית. הקדוש ברוך הוא ידע מראש שהוא יכה במצרים עשר מכות, קשות וכואבות, ורק לאחריהן ישחרר פרעה את בני ישראל מהעבדות וישלחם ממצרים לחירות. בחירה חופשית היא ערך גדול ביהדות. שהרי, לכל אדם ואדם ישנה הזכות לבחור את מעשיו ואמונותיו כראות עיניו. אם כך, כיצד יתכן שהקדוש ברוך הוא לא נתן למלך מצריים שום זכות של בחירה חופשית? ולא רק זאת: הוא מקשיח את לב פרעה ממכה למכה, וכך מצמצם עוד יותר את הבחירה החופשית של פרעה, ומשכך את סיכוי יציאת בני ישראל ממצרים.
כאשר הקדוש ברוך הוא מתערב במציאות ובדרך הטבע אז המשוואה משתנה: פרעה – מלך מצריים אבל בסופו של דבר, בן אדם – לא יכול לעמוד מול מציאות שבה שהטבע שהוא מכיר משתנה לנגד עיניו. לכן אם ההיגיון היה אומר שאחרי מכה אחת היה משחרר את בני ישראל תחת סבלותם, אזי דווקא ההיגיון לא ישחק כאן תפקיד. לכן הקדוש ברוך הוא מכביד את ליבו של פרעה: הוא נותן לו את היכולת הנפשית לעמוד מול התופעות הקשות והלא טבעיות, ומשאיר אותו אובייקטיבי ביחס למציאות המשתנה. מצד שני, נותן הקדוש ברוך הוא לבני ישראל את ההבנה שבשפטים גדולים הם ייצאו במצריים ולא כדרך הטבע.
חיינו בתור הומואים דתיים כרוכים בקשיים וקונפליקטים בינינו לקדוש ברוך הוא, בין אדם למקום. אנחנו תחת לחצים ושאלות ש"זר לא יבין", וקשה עד בלתי אפשרי להסביר אותם לאדם שלא נמצא במקום שלנו. הרבה חברים שלי מנסים לדבר על ליבי בשיחות כמו "מה הבעיה? תמשיך הלאה, תעמוד בניסיון, תתחתן, תתאפק…", ואני מבין, שבן אדם ששותה מים לא יוכל להשתיק את רעבו…
הקדוש ברוך הוא נותן לכל אחד מאיתנו את הכלים להתמודד עם כל מצב שיכול לבוא. עם כל הבאים להכחיש אותנו ואת נטייתנו, נותן לנו הקדוש ברוך הוא את הייחודיות בלהיות מי שאנחנו. חבר שלי אומר אנחנו "מגה-מן": גם גברים וגם רגישים. אנחנו אוהבים, אנחנו רגישים, מתרגשים. יש לנו את היכולת להמשיך הלאה ולהתגבר על המכשולים.
בהמשך הפרשה מסופר על היציאה של בני ישראל ממצרים. בנפשי אני מדמה את היציאה ממצריים ליציאה מהארון, מהעבדות – ממצב שבו אנו מכונסים, לא משתפים, ומשועבדים לקשר השתיקה; אל החירות – להרגיש פתוחים עם עצמנו, טוב עם עצמנו, לאהוב ולהיאהב, ולהרגיש גאים בעצמנו שנזכה לפקוח את העיניים ולראות את המציאות בעיניים יותר רחבות ואוהבות.
