הַטָּיַת הַפֹּעַל

שיר קצר ומפתיע מאת נדב שטכמן

weddingקַבְּלִי נָא אוֹתִי

בְּבֵינוֹנִי

בְּגוּף רִאשׁוֹן

בִּנְטִיּוֹתַי – כֻּלָּן

וְאַבְטִיחַ לָךְ

כִּי אֶהֱיֶה לָךְ גּוּף שֵׁנִי

פָּעִיל, סָבִיל

מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם

נִבְנֶה לָנוּ עָתִיד

בְּסִיסוֹ אֵיתַ"ן

מוּסָפִיּוֹת הוֹסִיפִי לִי

כְּאַוַּת נַפְשֵׁךְ

רַק אֲבַקְּשֵׁךְ,

שְׁלֹא לַחְקֹר,

לֹא לְהַחְזִירֵנִי לְצוּרַת מָקוֹר

הַרְשִׁי לִי אֶת עֲבָרִי לְהַשְׁאִיר בַּעֲבוּרֵךְ

עָבָר נִסְתָּר

כל הזכויות שמורות למחבר. לתגובות: Nadav320@zahav.net.il

בחור בן 18-19, שהולך לטיפול "מקצועי" ו"מבטיח", תרתיי משמע, שנותן תחושה של עוצמה, ביטחון, כמו טריפ מופלא על קוקאין משובח במיוחד הנארז בתוך מעטפת של מציאות אפשרית וחוקית לחלוטין… יש יותר מזה?!

אחד הדברים שאפיינו את הטיפול זה הדגש על כך שניתן לשנות דברים- הנטייה הזאת היא נרכשת ואיננה מולדת, נאמר, ולכן אין שום בעיה לשנות את זה. המפתח הוא בי וזה תלוי רק ברצון שלי. עניין של בחירה.

קרא עוד »

אבא יוצא מהארון.

פעם חשבתי שלאבא זה הדבר הכי נורא בעולם. אבל עכשיו, זה אצלי וזה הבן שלי. וזה לגמרי בסדר.

קרא עוד »

הדמעות שירדו לי כשהייתי אז בן 13 בחדר של הרב בישראל, שאמר לי שהומואים הם שטן מלוכלך וחטא חמור בתגובה לוידוי שלי, התחלפו בדמעות של אושר

אני זוכר שכשאוליבר נולד, חיפשנו מקום להתארח בו בבית הכנסת וגם ללכת למקווה, ואז פגשנו ברב ברוס הנדיר והמדהים שארגן לנו חגיגה מאירת עיניים בבית הכנסת בפורטלנד בארה״ב. כשהגענו, לא האמנו – המונים מהקהילה היהודית הגיעו כדי לחגוג איתנו. הרגשנו כמו משפחה אמיתית.

קרא עוד »

שתפו את המאמר

2 תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *