במפגש האחרון של דרשני למדנו על תכלית האדם.
לפי הרמח”ל תכלית האדם היא “להתענג על השם” – לא עונג חיצוני, אלא קרבה פנימית לטוב האלוהי.
הבנו שהעונג הזה מתממש דווקא כשאדם מגלה את שמו האמיתי, כלומר: את הייעוד והכישרונות שניתנו לו, ונותן אותם לעולם.
כך הופך הפסוק למצפן אישי: להתענג על השם = להתענג על השם שלך.
האושר לא נולד מהשגת שלמות, אלא מקבלת החלקיות שבך באהבה.
קראנו בטקסט “הללויה” שהפגמים הם לא קלקול אלא פיגומים לצמיחה.
כשמנקים את המיותר ומתחברים למהות, נפתחת זרימת אור ושמחה שקטה.
הנפש נחה, ההכרה מתבהרת, והאדם פועל בלי צורך להוכיח את עצמו.
הכישרונות שלך הם הברכה, החלקיות היא השער, והשם שלך – הוא השירה.
וכשאתה חי מתוכך, באור, הנפש מזמרת: הללויה.
