בשיעור דרשני האחרון עם נטע נוכחנו לגלות כי השלום והאהבה הם הרבה יותר קרובים ממה שאנחנו חושבים!
העיקרון של "דרכי שלום" שמופיע בהלכה הוא לא רק עיקרון אינסטרומנטלי הגורם לפחות סכסוכים. העיקרון הוא עיקרון מטא-הלכתי. החכמים מבינים שיש מקרים בהם שורת הדין אינה מספקת – המנענע את העץ, העולה בתורה, הקרוב לאמת המים – ובעצם הם קובעים שבמקרים כאלו מאמצם של האנשים היה דיו בכדי לעקוף את החוק השרירותי. החוש המוסרי של חז"ל בעצם מתקן מצבים בהם הצו ההלכתי מתנגש עם הדבר המוסרי בסיטואציה.
העיקרון הזה הוא לא רק "להיות נחמדים": יש לו מניעה אמיתית של אהבה ודאגה. בשלב מסוים, בתחילת היכרותם, שואלת רות את בועז: "מדוע מצאתי חן בעיניך להכירני, ואנכי נכריה?" (רות ב:י). יש כאן משחק מילים מיוחד. המילים ׳להכירני׳ ו׳נכריה׳ גזורות מאותו שורש. שורש עברי אחד, נכ״ר, פורס את כל קשת היחסים האנושיים, מהיכרות עד התנכרות, מחמלה עד אדישות. מגילת רות מציבה שאלה: האם אנו מכירים באנושיות המשותפת לכולנו, מעל לכל החלוקות התרבותיות והדתיות? מגילת רות היא סיפורם של אנשים שהחסד גבר אצלם על השוני. אילו היו נותנים למגילת רות כותרת משנה, הכותרת הייתה וודאי "חסדם של זרים". כנראה שזה לא צירוף מקרים כי מנישואים אלו הגיע דוד המלך.
אנו צריכות לזכור כי ההלכה הפורמלית לא מגדירה לנו את כל מערכת החובות והמוסר לאחר. יש מעבר להלכה היהודית עיקרון על שנקרא דרכי שלום. העיקרון הזה גורם לנו להסתכל אל האחר בפניו שלו ולהיזכר כי אנחנו והאחר הרבה מעבר למה שאנחנו יכולים להסתתר מאחריו בהלכה הפורמלית.
