חיפוש
My WordPress Page קו הקשב פתוח עכשיו
חיפוש

"דע שאתה חשוב בעולם הזה"

בפעם הראשונה שסיפרתי להורים שלי שאני טרנסג'נדר, אימא שלי קצת הייתה בשוק אבל אבא שלי הוא הראשון שקיבל. לצערי הרב אבא שלי כבר לא איתנו, והרגשתי מאוד בודד. מכאן התחיל הרצון שלי להתחזק בדת ובאמונה, באתי מבית חילוני אז להתחיל כזה תהליך לבד זה לא כל כך פשוט כמו שזה נראה. 

שי אור הרשקו | יום הנראות הטרנסי


לרגל יום הנראות הטרנסית שחל מחר (שישי), שי אור הרשקו, פעיל חברותא משתף:

כשאני אומר לאנשים שאני טרנסג'נדר התגובות שלהם מחולקות ל-2 סוגים: יש כאלה שאומרים "וואו איזה אמיץ אתה!" וממש משבחים אותי על כלום, ויש את אלה שמרשים לעצמם לשאול שאלות כמו "מה יש לך בין הרגליים?", לרוב אני שולח אותם לוויקיפדיה שיתן להם תשובות. מבחינתי אין פה סיפור על אומץ ואני לא איזה "גיבור על" שיציל את המצב, אני בסה"כ שי אור, בחור פשוט שרק רוצה לחיות את החיים בכמה שיותר אותנטיות לעצמו ולנשמה שלו. 

בפעם הראשונה שסיפרתי להורים שלי שאני טרנסג'נדר, אימא שלי קצת הייתה בשוק אבל אבא שלי הוא הראשון שקיבל. לצערי הרב אבא שלי כבר לא איתנו, והרגשתי מאוד בודד. מכאן התחיל הרצון שלי להתחזק בדת ובאמונה, באתי מבית חילוני אז להתחיל כזה תהליך לבד זה לא כל כך פשוט כמו שזה נראה. 

לפני שנה וחצי היו לי חברים אחרים מסביבה קצת אחרת ממה שיש לי היום. אחד מהם פגע בי בצורה שלא אפרט עליה יותר מידי אבל עד היום אני מתאושש מזה. בעקבות אותו אירוע אותם חברים החליטו לנתק איתי את הקשר כך שנשארתי לבד. חיפשתי מקום שיוכל לעזור לי לסמוך על ה' ועל אנשים מחדש, ואז דיברתי עם חבר טוב שהכרתי באיגי, כשהייתי בתקופה לא פשוטה כשחשבתי שפשוט נועדתי לסבול. באחד הימים הוא אמר לי "דע שאתה חשוב בעולם הזה" וזה משפט שהולך איתי עד היום. הוא סיפר לי על "חברותא" ושזה ארגון להט"בי דתי. חשבתי אם ללכת או לא ובסוף החלטתי שאני הולך על זה – זה הדבר הכי טוב שעשיתי לעצמי באותה שנה.

מאז התחלתי בהדרגה לשמור שבת, מידי פעם תראו אותי עם כיפה על הראש, ללמוד על היהדות שלנו וללכת לבית כנסת בשבתות. האמת שלאחרונה הפסקתי ללכת לבית כנסת שהייתי מתפלל בו באופן קבוע כי אחד האנשים שם פשוט צעק עליי ללכת לעזרת הנשים. זה כמעט הידרדר לאלימות פיזית אבל למזלי זה עצר בצעקות ובאמירות של אנשים שלא מסוגלים לראות את הנשמה שמעבר לגוף שנולדתי איתו. 

ברחתי מאותה בית כנסת וכל מה שיכולתי לחשוב עליו היה "למה אין פה מישהו או מישהי שיחזיקו לי את היד ויזכירו לי שאני לא לבד?" למעשה זה בדיוק מאותה סיבה למה שקרה לי בבית הכנסת – הרבה אנשים בעולם שלנו עדיין חושבים שהחיצוניות היא כל מה שקובע. זה גורם לי לחשוב שלא משנה להם כמה אני חמוד, מצחיק ושר יפה, הם עדיין לא ירצו אותי רק כי אני טרנס. אבל אני יודע שזה לא נכון.

ולכן חשוב שתהיה נראות טרנסית, כי אנחנו חשובים בעולם הזה ויש לנו הרבה מה להציע. לא משנה אם זה מבחינת תעסוקה, לימודים, זוגיות ובעצם כל תחנות החיים, אם לא רואים אותנו, אנשים לא יידעו את זה. הם ימשיכו להתייחס אלינו אותו דבר, לשאול שאלות לא לגיטימיות, ולא להכיר אותנו באמת. אבל אני יודע את האמת: אם ה' ברא אותי ככה ועזר לי לעבור את השינוי הזה, זה סימן שמשהו טוב הולך לקרות. אני יכול לסמוך עליו שכמו שהוא רואה אותי ככה אחרים יראו אותי ויאהבו אותי כמו שאני.

במשך שישה שבועות כמהתי לילד

זו האמת הפריווילגיות שלי. בין הילד השלישי לרביעי עברתי לידה שקטה, כזו שהשאירה אותי ריקה וכמהה. שישה שבועות של חוסר גדול, של ריק. (לאחריהם תשעה חודשים מהולים בחרדה אבל זה כנראה לפוסט אחר)

קרא עוד »

לבד וביחד על קינג ג'ורג'

צעדתי לאט על קינג ג'ורג'. התעייפתי מאוד, אפילו מהאינטרקציות הקטנות עם האנשים בחמ"ל הצפוף. לפחות מזג האוויר בחוץ קצת התקרר.

קרא עוד »

שתפו את המאמר