חיפוש
My WordPress Page קו הקשב פתוח עכשיו
חיפוש

דבר תורה לשבת בשלח – מה לעשות? לעשות!

שכשאתה קופץ לים ראשון - לא הכול מבינים מה אתה עושה ולמה. אחרי שזה יצליח הם כבר יגידו שירה, ואחר כך גם הנשים יצטרפו. מסקנה: אסור לפחד מעשייה, גם אם היא נראית לא הגיונית, כמו להרביץ לסלע בשביל שייצאו מים * בני בהרהורים על מנהיגות בעקבות הפרשה וההפטרה

splitting_red_sea

אם נביט על הפרשה במבט-על, נדמה שהפרשה עוסקת בהתמודדות של ציבור עם בעיות. העם שזה עתה יצא ממצרים נרדף עד שהוא עומד מול מבוי סתום – מול הים. אחר כך באילים נגמר האוכל ובני ישראל מקבלים מן, אחר כך ברפידים נגמרים המים ומשה מוציא מים מן הסלע, ובסוף הפרשה עמלק תוקף את ישראל ורק בהנהגת משה ויהושע עם ישראל מנצח.

מה אפשר ללמוד מרצף המשברים הזה? אולי כמה תובנות, רובן בנאליות אבל בכל זאת חשובות.

הראשונה – שצריך לעשות. לא כל כך משנה מה, אבל צריך לעשות. לפני כמה שנים התכנס בירושלים קונגרס ציוני שבו דנו שאלה מהי ציונות. התשובה הייתה: Zionism is about doing. ובתרגום חופשי: ציונות היא עשייה. עמידה מול משבר ולקיחת הגורל בידיים שלי. כך, מול הים כשכבר אין לאן לברוח, נחשון בן עמינדב קופץ לים ומחולל שינוי. כך גם כשאין מים ברפידים ומשה מכה בסלע.
מסר משלים ואולי זהה הוא שמהתכיינות לא יוצא שום דבר. העם מתבייכן שאין אוכל, אין מים, אבל להתבכיין לא משנה את המצב. מנהיגותו של משה כן.
מסר נוסף חשוב הוא: שכשאתה קופץ לים ראשון – לא הכול מבינים מה אתה עושה ולמה. אחרי שזה יצליח הם כבר יגידו שירה, ואחר כך גם הנשים יצטרפו. אסור לפחד מעשייה, גם אם היא נראית לא הגיונית, כמו להרביץ לסלע בשביל שייצאו מים.

ואם כבר שיתפתי אתכם במחשבות על הפרשה: אז אולי גם על ההפטרה. ההפטרה לשבת היא שירת דבורה. החיבור בין שירת דבורה לשירת הים יוצר את אחת הפרשות היפות בשנה.
בעקבות ההרהורים על הפרשה אפשר לומר שיש עוד משהו עמוק שמחבר ביניהן: שתי השירות הללו מייצגות בעיניי חוסר כניעה מול משבר. יעל אשת חבר הקיני לוקחת יתד וסוגרת חשבון עם אויב העם בלי להתבלבל ובלי להתנצל.

יה"ר שיהיה זה שבוע של עשייה.

שבת שלום,

בני

"דברו איתנו – לא עלינו"

איך להט"בים דתיים מעיזים לדרוש להיות חלק אינטגרלי מכל קהילה דתית שקיימת, ואיך הם מעיזים להשלים עם העובדה שרבש"ע ברא אותם כמו שצריך, יצירה נאה ושלמה? אולי כי זה לא טעות ולא ניסיון? | דעה

קרא עוד »

מצעד הגאווה בירושלים הוא לגיטימי כי ככה.

לפעמים ההסברה הכי טובה היא פשוט לא להסביר. אף אחד מעולם לא נדרש להסביר למה הוא הולך לקולנוע בציבור ולמה הוא אוכל פלאפל לצהריים בציבור כי אלה דברים יום יומיים שזכותו של כל אחד לעשות. גם ללכת ברחוב זה דבר יום יומי שזכותנו לעשות. ופעם בשנה אנחנו בוחרות לעשות את זה כולנו ביחד. ככה כיף לנו. ואם זה בא לך רע, אז מזל שאתה סתם בן אדם רגיל כמו כל אחד אחר ואף אחד לא מבקש את רשותך לצאת מהבית.

קרא עוד »

אז כן – אני הומו, הפתעה!

אז כן – אני הומו, הפתעה!
ולא – לא מדובר במתיחת 1 באפריל סופר מאוחרת ואין לי חוש הומור כזה גרוע.

קרא עוד »

תהיו נאמנים לעצמכם!

לא לחיות זה לפחד. זה לשקוע בחרדות. זה להסתיר את עצמנו מהאנשים הכי קרובים אלינו.
ולפעמים זה מרגיש שאי אפשר אחרת, כי החיים האלה הם פאקינג מפחידים ואם חושבים עליהם יותר מידי – אפשר לשקוע בדיכאון קיומי.

קרא עוד »

ח"כ סמוטריץ,

לא תכננתי לכתוב, הספיק לי בנתיים להתווכח עם השלטים שלך בכל רחבי הישוב תוך כדי ריצות הבוקר שלי , אבל הבוקר השלטים נעלמו והמילים מתפרצות לי החוצה, מבקשות להשמיע קול , קול של רבות ורבים שפגשתי בשנים האחרונות במסגרת תפקידיי ועיסוקיי.

קרא עוד »

כמה ממכם בעד דברים רעים?

כלומר, לא דברים שנויים במחלוקת, פשוט דברים רעים. התשובה, אני מקווה בכל אופן, היא אף אחד, אף אחד לא בעד מה שרע וכולנו מנסים לצדד בטוב. ובכן, ניתן להסיק מכאן שלהיות בעד מה שטוב ולהתנגד לרע זה דבר משותף (כמעט) לכל האנושות – ולכן זה לא אומר הרבה. אני מציע לעשות את אותו התרגיל עם הומופובים. כמה ממכם בעד טיפולי המרה?

קרא עוד »

שתפו את המאמר