כשהתורה מתארת את הצגת המשפחה של יעקב בפני אחיו עשו, עת הם נפגשים לאחר החזרה מחרן לכנען, מוזכרים שם שתי נשותיו, שתי השפחות והבנים. אך נדמה כי משהו, או מישהי, חסרים מהספר.
חז"ל מעוררים על כך במדרש:
"ויקם בלילה הוא ויקח את שתי נשיו ואת שתי שפחותיו" וכו'.
ודינה היכן היא? נתנה בתיבה ונעל בפניה. אמר הרשע הזה עינו רמה היא שלא יתלה עיניו ויראה אותה ויקח אותה ממני. ר"ה בשם ר' אבא הכהן ברדלא אמר: אמר לו הקב"ה: "למס מרעהו חסד" – מנעת מרעך חסד, מנעת חסדך מן אחוך דאלו איתנסיבת לגברא לא זינתה (=מנעת חסדך מאחיך שאילו נישאה לגבר לא הייתה נאנסת) לא ביקשת להשיאה למהול הרי היא נשאת לערל לא בקשת להשיאה דרך היתר הרי נשאת דרך איסור הה"ד (=הדא הוא דכתיב): ותצא דינה בת לאה"
(בראשית רבה)
ובכמה נוסחים אף נוסף שנישאה לאיוב ועקב כך גיירתו, ובאותו אופן הייתה יכולה לגייר את עשו.
לדעתי, מה שחז"ל באים לומר דרך המדרש הזה הוא כמשקל הסיפורים הקודמים שבהם נתקלנו אצל יצחק ולפניו אברהם, ובהם מתואר החשש מכך שיקרת לבם תילקח על ידי גוי מקומי (כולל השליט המקומי) והבחירה לפעול בתחבולה למנוע זאת.
לכאורה, המעשה שמתארים פה חז"ל במדרש די דומה. אמנם לא מדובר פה באחת מנשותיו של יעקב וגם לא בסכנת חיים לו עצמו עקב כך (ככל הנראה), אך עדיין מדובר על חשש, שניתן להבין, מכך שדינה תיפול לסביבה רוחנית שתפגע בה: "הרשע הזה עינו רימה( נ"א: זימה) היא".
מי לא היה פועל כך?
יותר מזה, כשבני משפחתו של יעקב עוברת לפני עשו זה אחר זה, חז"ל מסבירים את הזכרתו של יוסף לפני אמו רחל, בדיוק מאותה סיבה: "אמר אמי יפת תואר שמא יתלה בה עיניו אותו רשע אעמוד כנגדה ואעכבנו מלהסתכל בה". ועל המעשה הזה נותנים שבח ואומרים: "מכאן זכה יוסף לברכת עלי עין".
אז מה שונה פה?
לדעתי, חז"ל מביאים זאת כדי ללמד שפעולת ההתגוננות הזאת לא תמיד נכונה.
ללמד ממעשה אבות סימן לבנים מה לא לעשות.
ומה כאן לא נכון?
לפי הנוסחים שמזכירים את נושא הגיור, מדובר אולי על שיקול דעת מוטעה, על כך שיעקב לא השכיל לדעת את כוחה הרוחני הגדול של בתו דינה, שהיא בעצם הרבה יותר משפיעה ממושפעת. במקום לגרור אותה אליו היא תגרור אותו לתוך עם ישראל.
לפי הנוסחים שלא מזכירים את הגיור, נראה כי עיקר הטענה הוא בהשתלשלות שיצאה מכך: "לא בקשת להשיאה דרך היתר הרי נשאת דרך איסור (=אונס)". לפעמים חשש לא במקום יכול לחזור לאדם כבומרנג.
ואולי שני הנוסחים בעצם לא מכחישים זה את זה. אולי יעקב אכן ידע שבסופו של יום דינה תוכל להשפיע על עשו לטובה, אך הוא לא רצה לקחת את הסיכון. החשש ממה שאולי ישפיע על דינה ביתו הביא אותו להחלטה לגונן על דינה ולהשאיר את עשו "להתבשל בנזיד עדשים של עצמו".
הימנעות זו גררה שמה שחשש ממנו חזר אליו עם ריבית, בכפל כפליים, במעשה האונס: "הדא הוא דכתיב ותצא דינה בת לאה…"
ההסתגרות על חשבון עולמו הרוחני של אחיו האחר, והבחירה להימנע ממנו, החליפה את האפשרות להתנהלות ב"דרך היתר" להתנהלות ב"דרך איסור".
הלוואי ונדע , מלבד עולמנו, להיטיב גם את עולמם של אחרים.
שבת שלום,
טוהר
