(מתוך עבודת תזה של ענת שרבט, הומוסקסואליות במקורות התלמודיים, בר אילן, תשס"א. הדברים מובאים באדיבותה)
אין פה מקום לבלבול מדובר בביריונות
בתור טרנסית בעצמי, שלמדה במוסדות דתיים, אין פה מקום לבלבול מדובר בביריונות. מדובר פה בקריאה לחרם. חרם וכעס שמופנה כלפי ילד שהדבר היחיד שהוא עשה לא נכון הוא להיות שונה. מדובר בתנועת נפש אלימה ואינפנטילית של כעס על האחר והשונה רק משום היותו שונה שכאשר היא נעישת בידי מבוגרים קל וחומר בעלי כוח פובלציסטי היא רצחנית. מדובר בהמון זועם שמשתלח בילד כי מה? כי הוא נולד אחרת?
ד׳ באלול ה׳תשפ״ב (ד׳ באלול ה׳תשפ״ב (31 באוגוסט 2022))
תגובה אחת
ראשית, הערה טכנית – מאוד קשה לקרוא את הטקסט כשהוא מחולק כך לדפים-דפים.
ולעצם העניין, לדעתי המעשה ההומוסקסואלי לכשעצמו כלל לא מוצג כחטא בסיפור המקראי על סדום. אם יש בסיפור הזה חטא השייך לתחום המיני, נראה שזהו חטא האינוס והתוקפנות המינית – בעילה אסורה שאינה בהסכמתו של הצד ה"נבעל". ההשוואה לפרשת הפילגש בגבעה רק ממחישה זאת. כשם שלא נרצה לומר שיחסי מין לכשעצמם בין גבר לאישה הם חטא ולצורך כך נסתמך על אותה פילגש אומללה בגבעה, כך לא נרצה לומר שיחסי מין לכשעצמם בין גבר לגבר הם חטא ולצורך כך נסתמך על העיר סדום וחוטאיה. אגב, אילו הייתי שייך לדור הסופרים (ואפילו לדור התנאים) הייתי מוסיף בעדינות תיקון לאותו פסוק אומלל בספר ויקרא והופך אותו לפסוק הגיוני ואנושי יותר, כדלקמן: "האונס את זכר משכבי אישה מות יומת דמו בו".