בפתח הפרשה יוצא יעקב מבאר שבע והולך לחרן דווקא לאחר שנדרש לרדת מן הארץ ושם לשאת אישה – שני מהלכים שכל אחד מהם הוא חריגה קיצונית מדרכו של יעקב עד עתה. במהותה, הירידה מן הארץ אותה קידשו אבותיו היא סכנת נפילה רוחנית קשה עבורו, וגם האילוץ להתחתן מחייב התעסקות אינטנסיבית עם קשיי העולם הזה – פרנסה וכו'.
כעת מובהר לו כי המציאות הגשמית אינה עניינו של עשו לבדו, היא דווקא עניינו שלו הוא כי עשו אינו מסוגל לחבר בין הגשמיות לרוחניות, והרי חיבור זה הוא תכלית בריאת העולם. לכן עליו לרדת דווקא לחרן, מקום נחות ביותר מבחינה רוחנית, ודווקא שם לשאת אישה ולהוליד ילדים ובמשך כל הזמן לשמור על אותה מדרגה רוחנית, רק כך יכשיר את עצמו לרשת את הארץ שתהיה שלו גם בגשמיות.
לאחר ההודעה על תנועתו של יעקב מופיע הביטוי: "וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם וַיָּלֶן שָׁם כִּי בָא הַשֶּׁמֶשׁ (טז, יא)". מה הוא המובן של "וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם"? ישנם פירושים רבים לביטוי זה, אך הייתי מדגיש את הנקודה הזאת: פוגעים במשהו כאשר מכוונים ומתכוונים למטרה או ליעד. כלומר אי אפשר לפגוע ביעד אם לא ערוכים, מתארגנים אליו ובוחרים אותו בצורה אקטיבית.
לאחר שיעקב בחר במקום, הוא נרדם והוא חולם חלום: "וַיַּחֲלֹם וְהִנֵּה סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ" (שם, יב). בחלום מופיע "סֻלָּם" – מילה יחידאית במקרא, ובשל כך היא מעוררת פירושים אפשריים אחדים.
יש שיאמרו כי "סֻלָּם" הוא גישור בין שמים לארץ, בבחינת עליית תפילה של אדם, וירידת התשועה שלה הוא זקוק. אחרים יראו בו סמל להשגחה העליונה למען האדם המאמין. כיוון אחר רואה בסולם, ובמלאכים העולים ויורדים בו "מטפורה ל"דרך" בין הגלות (באשר היא) לבין 'הארץ המובטחת' שהלכו ועוד ילכו בה אבותינו, הלוך ושוב.
אני דווקא רואה בסולם מטפורה למצבו האישי של יעקב שהרי זה עתה נטש את בית הוריו, את קן גידולו, והוא עומד על סף של מציאות חדשה שבה הוא יכול להתפתח ולהמריא או להחליק וליפול. לכן המלאכים מתחילים דווקא בעלייה מלמטה ("וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ"), אל ראש הסולם. כמותם גם יעקב מצוי בראשית "סֻלָּם" ההתפתחות שלו, בראשית דרכו בעולם כבוגר והוא יכול לעלות ולהתפתח. מנגד, המלאכים גם יורדים וגם כאן ההקבלה ליעקב ברורה: גם לו כמו לכל אדם בנסיקה מעלה יש אפשרות של צניחה מטה.
פרשת ויצא היא לא סיפורו הפרטי של יעקב. היא הסיפור של כולנו כעם ושל כל אחד ואחד מאתנו כפרט. דרך סיפור מופלא, התורה קוראת לנו לבדוק את החיבור בין רוחניות לגשמיות בחיים שלנו, את מיקומנו על "סולם יעקב" הפרטי שלנו.
אין עניין שיהודי יעלה בסולם הרוחניות ויישאר שם, מנותק מן המציאות הגשמית; הקסם הוא בירידה אל המציאות – לפעול בתוכה באותה מדרגת קדושה שהגיע אליה בעבודה קשה וממושכת, שהרי זוהי תכליתה של ההתעלות ברוחניות, לרדת אחר כך ולרומם את המציאות הגשמית. אם תרצו, הרי זהו באמת "תיקון עולם במלכות שדי".
השבוע, יש לנו הזדמנות לגלות בתוכנו את סולם יעקב, שבו אפשר לנוע, כמו מלאכים, לא רק על פני האדמה אלא גם מלמטה למעלה ומלמעלה למטה. אני מאחל לכל אחד ואחד מאתנו שנצליח לעצב את החיים בדמותו של אותו סולם יעקב, ושנזכה להשפיע אור דווקא במקומות שהוא חסר.
"לא בשמים היא… כי קרוב אליך הדבר מאד, בפיך ובלבבך לעשותו" (דברים ל, יא-יד)
שבת שלום,
אייל
