חיפוש
My WordPress Page קו הקשב פתוח עכשיו
חיפוש

דבר תורה לפרשת ויגש – "אל תרגזו בדרך"

טבע בני האדם הוא שכשנמצאים במציאות מסובכת או נקלעים למצב ביש המאיים על אותם אנשים, מרוכזים במציאת פתרון לבעיה ואין זמן למשהו אחר. ומה קורה לאחר שהבעיה נפתרת או שמתברר לחלופין כי אין כלל בעיה או סכנה? תופעת מציאת האשם. מחשש למריבות בין האחים, מיד לאחר שהתוודע יוסף לאחיו הוא הפציר בהם "אל תרגזו בדרך" * טוהר בשיעור איך להשכיל להתמקד בהודאה על הצלחות במקום להתמקד במריבות ובהאשמות הדדיות

יוסף קארולי, צייר הונגרי
יוסף קארולי, צייר הונגרי

הפעם אני רוצה לשתף אתכם בשתי נקודות למחשבה, מעין "מדרש אישי",  שעלו בראשי תוך כדי קריאת פרשת השבוע ב"שתיים מקרא ואחד תרגום":

נקודה ראשונה:

לאחר שיוסף מתוודע לאחיו ומשוחח עמם על הקורות אותו מאז מכירתו לעבד עד להפיכתו משנה למלך, הוא מבקש מאחיו שיזדרזו לחזור הביתה, ולהביא עמם את אבא שיראה במו עיניו כי "עוד יוסף חי".

מלבד עצם ההוראה, יוסף מוסיף בציווי לאחיו עוד משהו: "ויאמר אליהם אל תרגזו בדרך".

חז"ל, ובעקבותיהם המפרשים, הטו את הפסוק לכיוון של: "אל תיכנסו ללחץ בדרך", פחות או יותר.

נדמה לי, שאפשר להסתכל על הדברים בהבנה הראשונה שעולה לראש, מן הסתם, של הפועל "תרגזו", והיא: לכעוס, להתעצבן ולריב.

הרי יוסף כבר שמע את הדו-שיח (או ה"חד-שיח") הבא לאחר שציווה על הבאת בנימין: "ויאמרו איש אל אחיו אבל אשמים אנחנו על אחינו…ויען ראובן אותם לאמר הלוא אמרתי אליכם לאמר אל תחטאו בילד ולא שמעתם".

בטבע בני האדם, כאשר נמצאים במציאות מסובכת או נקלעים למצב ביש המאיים על אותם אנשים, הראש והלב לא פנויים לשום דבר אחר מעבר לשאלה העיקרית: "איך יוצאים מהבוץ הזה?" מרוכזים במציאת פתרון לבעיה ואין זמן למשהו אחר. ומה קורה לאחר שהבעיה נפתרת או שמתברר לחלופין כי אין כלל בעיה או סכנה? תופעת מציאת האשם.

לאחר שהתוודע יוסף לאחיו וניחם אותם על כל מה שקרא, עקב הכרתו את אחיו חשש יוסף שירידת האדרנלין תוביל את האחים למריבות זה עם זה בשאלה "מי אשם?", במקום להתמקד בהצלה הגדולה שלה כולם זכו עקב השתלשלות הדברים.

אני מקווה שכולנו נשכיל גם ללמוד מכך איך להתמקד בהודאה על הצלחות במקום להתמקד במריבות ולהאשים זה את זה.

נקודה שנייה:

לאחר שיעקב מפנים שיוסף חי ומכין את עצמו לביקורו במצרים, הוא עוצר בדרך כדי להקריב קרבן להשם. הביטוי המופיע בפסוק, בהקשר זה, ראוי לעיון: "…ויבוא בארה שבע ויזבח זבחים לאלהי אביו יצחק".

רבים מהמפרשים עומדים על כך שבשונה מהרגיל, השם מתואר בפסוק כ"אלהי יצחק" בלבד (לא כולל אברהם). למה זה?

אחד הפירושים אומר שיעקב חשש מהירידה למצרים, כיוון שזו עזיבת הארץ, דבר שכידוע יצחק אביו נמנע ממנו כל חייו. ובעצם יעקב עומד פה בסוג של דילמת "עקדת יצחק" משלו:

מחד גיסא – בנו אהובו שלא ראה שנים ונחשב כמת מתגלה חי במצרים והוא יכול כעת לפגשו פנים מול פנים.

מאידך גיסא – לשם כך עליו לעזוב את ארץ כנען, מהלך עם משמעות רוחנית מאוד קשה.

האם לוותר על המפגש? לשים את הקשר ליוסף בצד?

תשובת הקב"ה על כך: "אנוכי ארד עמך מצרימה". אל תראה בכך סתירה. גם לקשר ליוסף יש חשיבות. לא נכון לוותר על כך.

שבת שלום לכולנו.

טוהר

לצערי נפלו בכתבה בעולם קטן מספר טעויות

בגליון הקודם (868, בראשית) פורסמה בעלון זה הכתבה "מחקר חדש: טיפולי המרה עשויים להפחית אובדנות". לצערי נפלו בכתבה מספר טעויות אשר עלולות להשאיר את הקוראים עם רושם שגוי לגבי המחקר המדובר ולגבי הקשר בין טיפולי המרה לאובדנות. קראתי את המאמר המדובר של ד"ר סולינס ואת המאמר נגדו יצא, ואבקש לתקן שגיאות אלו.

קרא עוד »

הסיפור של שמעון אזולאי

"יצאתי מהארון בגיל 10. בגיל 22 התחתנתי עם סטרייטית שידעה שאני הומו. סיפרתי לה כבר בדייט הראשון"

קרא עוד »

שלום צ’אט ג’י פי טי, תוכלי לספר לי בבקשה מהי הומופוביה?

כמו שצ’אט ג’י פי טי אמרה, יש קשר מובהק בין דתות לבין הומופוביה. ספציפית, יש קשר מובהק בין היהדות לבין הומופוביה. לפני כשנה פרסמתי ב”התקופה” את המסה “כה אהבו חכמינו”, שעסקה בדרך שבה היהדות המסורתית פירשה את סיפור רבי יוחנן וריש לקיש בנהר הירדן. משפט הפתיחה הפלרטטני של ריש לקיש: “יופיך לנשים”, שאותו ניתן להבין בקלות כ”אתה יפה כמו בחורה” פורש לאורך ההיסטוריה היהודית כ”חשבתי שאתה אישה”, כי לא ייתכן שדמות נכבדה כל כך, הנמנית על חבורת הרבנים המכונה “חז”ל”, תהיה אדם שנמשך לגבר. אבל הסיפור קורע הלב של שני החכמים הוא סיפור אהבה רומנטי, ועוד כזה שנגמר בטרגדיה, אולי כדי להזהיר את מי ששוקל להתאהב בגבר.

קרא עוד »

הסיפור של עוז אפטקר

"הקורונה תוקפת בעיקר בלילות. במהלך היום אתה מרגיש טוב, אבל בלילות יש את הקטע של החום, כאבי הראש וכל הדברים האלה… לא ברור לנו עד הסוף איך נדבקנו"

קרא עוד »

"דברו איתנו – לא עלינו"

איך להט"בים דתיים מעיזים לדרוש להיות חלק אינטגרלי מכל קהילה דתית שקיימת, ואיך הם מעיזים להשלים עם העובדה שרבש"ע ברא אותם כמו שצריך, יצירה נאה ושלמה? אולי כי זה לא טעות ולא ניסיון? | דעה

קרא עוד »

שתפו את המאמר