קודם כל אני מבקש לחלוק איתכם פירוש מקסים של ה"אור החיים" הקדוש על הגֵר: בפרשתנו כתוב "וכי יגור אתכם גר, ועשה פסח לה' כחוקת הפסח וכמשפטו כן יעשה" (ט' יד').
נשאלת השאלה מדוע הגר יכול לומר "עבדים היינו" אף על פי שלא היה עבד? מסביר ה"אור החיים" הקדוש: "ויציאתנו ממצרים הייתה גאולת עולם גם לנפש הגר, הגם שלא היה בנגלה, היה בנסתר, כי שורש הקדושה אחד הוא, וכשהיו אבותינו במצרים הייתה כללות הקדושה טבועה בטומאת מצרים, ואם חס וחלילה היה כללות הקדושה נטבע, אין תרופה לענפים, כי הכול הולך אחר העיקר, והצלת העיקר נוגעת גם לענפים" (דבריו אלה הובאו בשערי תשובה, סימן תעג ס"ק כז).
בעיניי, הפירוש מקסים: יציאת מצרים היא גאולה לנפש, הכללית, היציאה משעבוד לגאולה גואלת את הנפש. היציאה מעבדות לחירות, או אפילו החירות עצמה, משנה את הנפש של כל המציאות, גם של מי שלא היה שם באופן פרטיקולרי.
חשבתי על זה השבוע, לקראת פתיחת חודש הגאווה והמצעד: היציאה משעבוד לגאולה, או היציאה מהארון, בעיניי, גואלות את הנפש, ולא רק את של מי שיצא וצועד, אלא משנה את הפנימיות באופן העמוק ביותר, גם את של מי שלא יצא ולא צועד עדיין.
חוצמיזה, בפרשתנו יש גם את הסיפור של פסח שני. כמו שאתם בטח זוכרים "חברותא" השתתפה באירועי "פסח שני" שיזמו חברות בארגון בת-קול. הרעיון הכללי היה שפסח שני הוא חג של מי שלא יכול היה להשתתף עם כל הקהל, אם תרצו, המודרים. בעקבות רעיון זה נערך ערב עיון (מרתק!) על אחריות הרוב כלפי המיעוט – מצידה של ההנהגה הדתית.
