חיפוש
My WordPress Page קו הקשב פתוח עכשיו
חיפוש

דבר תורה לפרשת בהעלֹתך – על "אור החיים" ועל היציאה מהארון

בני מתייחס השבוע לשני דברים מרכזיים בפרשה: הגֵר ופסח שני * מחשבות על יציאה מהארון בעקבות ה"אור החיים" הקדוש

closetקודם כל אני מבקש לחלוק איתכם פירוש מקסים של ה"אור החיים" הקדוש על הגֵר: בפרשתנו כתוב "וכי יגור אתכם גר, ועשה פסח לה' כחוקת הפסח וכמשפטו כן יעשה" (ט' יד').

נשאלת השאלה מדוע הגר יכול לומר "עבדים היינו" אף על פי שלא היה עבד? מסביר ה"אור החיים" הקדוש: "ויציאתנו ממצרים הייתה גאולת עולם גם לנפש הגר, הגם שלא היה בנגלה, היה בנסתר, כי שורש הקדושה אחד הוא, וכשהיו אבותינו במצרים הייתה כללות הקדושה טבועה בטומאת מצרים, ואם חס וחלילה היה כללות הקדושה נטבע, אין תרופה לענפים, כי הכול הולך אחר העיקר, והצלת העיקר נוגעת גם לענפים" (דבריו אלה הובאו בשערי תשובה, סימן תעג ס"ק כז).

בעיניי, הפירוש מקסים: יציאת מצרים היא גאולה לנפש, הכללית, היציאה משעבוד לגאולה גואלת את הנפש. היציאה מעבדות לחירות, או אפילו החירות עצמה, משנה את הנפש של כל המציאות, גם של מי שלא היה שם באופן פרטיקולרי.

חשבתי על זה השבוע, לקראת פתיחת חודש הגאווה והמצעד: היציאה משעבוד לגאולה, או היציאה מהארון, בעיניי, גואלות את הנפש, ולא רק את של מי שיצא וצועד, אלא משנה את הפנימיות באופן העמוק ביותר, גם את של מי שלא יצא ולא צועד עדיין.

חוצמיזה, בפרשתנו יש גם את הסיפור של פסח שני. כמו שאתם בטח זוכרים "חברותא" השתתפה באירועי "פסח שני" שיזמו חברות בארגון בת-קול. הרעיון הכללי היה שפסח שני הוא חג של מי שלא יכול היה להשתתף עם כל הקהל, אם תרצו, המודרים. בעקבות רעיון זה נערך ערב עיון (מרתק!) על אחריות הרוב כלפי המיעוט – מצידה של ההנהגה הדתית.

אבל זה לא אירוע בודד; הוא שייך לז'אנר מפוקפק שנקרא לו "שנאה של נראות".

בחברה מתוקנת לא נבקש מחרדים "להצניע את חרדיותם". נצטרך להבין שגם אם יש בינינו קונפליקטים, חרדי צריך ללכת בביטחון ובקומה זקופה בכל מקום. גם טרנסג'נדר, גם הומו.

קרא עוד »

כמה ממכם בעד דברים רעים?

כלומר, לא דברים שנויים במחלוקת, פשוט דברים רעים. התשובה, אני מקווה בכל אופן, היא אף אחד, אף אחד לא בעד מה שרע וכולנו מנסים לצדד בטוב. ובכן, ניתן להסיק מכאן שלהיות בעד מה שטוב ולהתנגד לרע זה דבר משותף (כמעט) לכל האנושות – ולכן זה לא אומר הרבה. אני מציע לעשות את אותו התרגיל עם הומופובים. כמה ממכם בעד טיפולי המרה?

קרא עוד »

הדמעות שירדו לי כשהייתי אז בן 13 בחדר של הרב בישראל, שאמר לי שהומואים הם שטן מלוכלך וחטא חמור בתגובה לוידוי שלי, התחלפו בדמעות של אושר

אני זוכר שכשאוליבר נולד, חיפשנו מקום להתארח בו בבית הכנסת וגם ללכת למקווה, ואז פגשנו ברב ברוס הנדיר והמדהים שארגן לנו חגיגה מאירת עיניים בבית הכנסת בפורטלנד בארה״ב. כשהגענו, לא האמנו – המונים מהקהילה היהודית הגיעו כדי לחגוג איתנו. הרגשנו כמו משפחה אמיתית.

קרא עוד »

שתפו את המאמר