דבר תורה לפרשת בֹּא – עבדי הזמן

היציאה ממצרים היא יותר מרצון לחופש, אלא נטילת אחריות על הזמן. גם כיום אנשים רבים נעדרים כל קשר למושג החופש והם "עבד הזמן" במובן שהם ממתין תקופה ארוכה או תקופת חיים שלמה, כדי לממש את עצמם ולחיות לפי אורח החיים האמתי שלהם * אייל קורא ליציאה של ממש מעבדות לחירות

moon_birthפרשת השבוע מובילה לקראת יציאת מצרים. בשלב האחרון, בדיוק לפני מכת בכורות, מקבל משה מערכת הוראות להכנה לקראת היציאה. רוב ההנחיות עוסקות בהכנת סעודת הלילה שלפני היציאה (מה שהיה לימים "ליל הסדר"), אך בפתיחת הפרק הזה מְחַדֵש השם למשה את לוח השנה העברי "החדש הזה לכם ראש חדשים, ראשון הוא לכם לחדשי השנה" (שמות יב, ב).

רש"י בפירוש הראשון והמפורסם על הפסוק הראשון בספר בראשית אומר: "בראשית – אמר רבי יצחק לא היה צריך להתחיל את התורה אלא מהחודש הזה לכם". לפי הפירוש הזה ההתחלה המהותית של התורה והתרבות היהודית כולה לא התחיל בסיפור המיתולוגי על בריאת העולם, אלא רגע אחד מסוים בחייו של העם, המתואר בפרשה שלנו – רגע יציאת מצרים.

הפסוק הזה היה הסמל לייחודו של לוח השנה המיוחד לעם ישראל. "החודש הזה" – אין הכוונה ליחידת הזמן הנקראת חודש, אלא לרגע שבו מתחדשת הלבנה, וכך מבאר רש"י בפירושו: "הראהו לבנה בחידושה ואמר לו כשהירח מתחדש יהיה לך ראש חודש".

ר' יהושע בן לוי, מחכמי לוד של המאה השלישית, ביאר את עוצמתו של הפסוק הזה:

לְמה הדבר דומה: למלך שהיה לו אורלוגין והיה מביט בה, והיה יודע איזו שעה של יום. כוון שעמד בנו על פרקו, אמר לו בני: עד עכשיו אורלוגין זה היה בידי, מעכשיו מסור הוא לך. כך הקב"ה היה מקדש חדשים ומעבר שנים, כיוון שעמדו ישראל, אמר להם עד עכשיו חשבונן של חדשים ושל שנים בידי מכאן ואילך הרי הן מסורין לכם, שנאמר החודש הזה לכם.

(מדרש תנחומא (בובר) פרשת בא סימן יב)

קידוש החודש הוא כוחה הגדול של כנסת ישראל, יותר מכל כוח אחר שעם ישראל מתגלה בו ביכולותיו . לכן, על פי ההלכה, אם בית דין טעה וקידש את החודש שלא בזמן מולד הלבנה, בכל זאת החודש מקודש. את ההלכה הזאת לומדים מן הפסוק הפותח את פרשת המועדים בספר ויקרא פרק כג: "אלה מועדי ה' מקראי קדש, אשר תקראו אתם במועדם". את הפסוק הזה דרש רבי עקיבא (במשנה מסכת ראש השנה) כבא להגן על החלטת הנשיא לקדש את החודש בשגגה. הוא התמקד במלה "אשר תקראו אֹתם" – בחולם חסר, ולכן קרא "אַתֶם"; כלומר, המלה אינה מוסבת על המועדים אלא על ישראל. אַתֶם תקראו את המועדים.

וכך אומר רבי עקיבא:

"אתם – אפילו שוגגין, אתם – אפילו מזידין, אתם – אפילו מוטעין"

(ראש השנה, כ"ה ע"א)

מהות התורה, הברית בין אלוקים לעם ישראל היא במידה רבה עניין של בחירה חופשית, של חירות ושליטה, בין היתר, בזמן. היציאה ממצרים היא יותר ממרד עברים והחופש הפרטי של כל אחד מהמורדים, אלא נטילת אחריות על הזמן. עד עכשיו כשהיו עבדים, הגדרת זמני המנוחה, העבודה, ושאר העתים היו בידי אחר, ועכשיו חזרה האחריות לידי העם, כך שאתם קובעים לעצמכם את הזמן, ולא סתם את הזמן, אלא את כל לוח השנה. החירות הזאת היא היא חופש הבחירה המקודש ביהדות, והיא היציאה האמיתית מהשעבוד המצרי.

ובנימה מעט אישית, גם כיום כשאנו מסתכלים מסביבנו, אנו נתקלים בחברים, בידידים ובבני משפחה שנעדרים כל קשר למושג החופש או החירות שמייצגת פרשת השבוע. המושגים "עבד של הזמן" ו"עבודה מסביב לשעון" מיוחסים בדרך כלל לאדם שעובד קשה ובעל מעט מאוד חופש או יכולת בחירה בנוגע למימוש נכון וממצה של החיים שלו. אני רוצה להציע הסבר מעט שונה: עבד של הזמן הוא אדם שממתין תקופה ארוכה, ולצערנו לעתים תקופת חיים שלמה, כדי לממש את עצמו ולחיות לפי אורח החיים שהוא מאמין שראוי לו.

הסתכלו סביב, כמה מהסובבים אתכם באמת חופשיים מכבלי הזמן באופן הזה? אולי זהו חבר הכלוא במסגרת זמן (פער דורות?!) "המתאימה" למשפחה שלו, או בן משפחה הכבול בשלשלאות "העיתוי המתאים" כדי להתחיל ולחיות כמו שהוא מאמין שנכון וראוי לעשות.

אני מאחל לכולנו, שנאפשר לפרשת השבוע הזו להיות הכוח שיביא לשינוי של ממש בחיים של כל אחד ואחד מאתנו. שנשכיל לחוות את הציווי האלוהי בהיותנו אנשים חופשיים ובעלי חופש בחירה מלא לממש את עצמנו ולהביא לעולם מעצמנו בזמן ובעיתוי הנכונים לנו. רק דרך שכזו, תהא יציאה של ממש מעבדות לחירות.

שבת שלום,

אייל

שתפו את המאמר

תגובה אחת

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *