לעדכונים על פעילויות ואירועים:

דבר תורה לפרשת אֱמֹר – האם הקב"ה מפלה?

פריט יודאיקה מהמאה ה-19
כהנים. פריט יודאיקה מהמאה ה-19

מעניין שפרשת "אמֹר" מגיעה מייד לאחר "אחרי מות" ו"קדושים". מעניין בעיקר אם מסתכלים במשקפיים הלהט"בים, וזאת מכיוון שבעוד שבשתי הפרשות הקודמות מוגדרת קדושת הציבור כולו, וכחלק ממנה גם האיסור על משכב זכר, הנה באה "אמֹר" ומחריפה את יותר את היחס הלא-בהכרח שוויוני לשונה ולאחר.

התייחסות לאחר כאל פחוּת מאפיינת חברות רבות. לצערי, החברה הדתית-אורתודוכסית אינה נפקדת מחברות אלה, ולראיה היחס לנשים, המודרות עדיין ברוב הקהילות מן הקדושה (ועוד לא אמרתי כלום על היחס להומואים, לסביות, ביסקסואלים וטרנסים). אבל לא באנו לדבר על סוציולוגיה, באנו לדבר על פרשה, ומשהו מוזר מאוד מתרחש בה, ב"אמֹר". שהרי אנחנו לעתים חוטאים בחטא האפליה, אבל זה לא משהו שאפשר להגיד על התורה, שדווקא מאופיינת בדרך כלל ביחס הוגן לכל אדם, ובעיקר לחלשים בחברה.

והנה אנחנו נתקלים בבעיה. מצד אחד, עִקרון שלפיו אין להַפְלות, ומצד שני, מצוות "לא תעשה" ברורה, לפיה על כהן פגום בגופו אסור לגשת את הקודש, ובקהילה הייחודית שלנו, אני חושבת שברור מאוד למי מתכוונים כאשר מרמזים "פגום בגופו", וממילא ניתן להרחיב את הדברים ולהתייחס ל"פגום" הספציפי כאל ה"אחר" הכללי.

אז איך פותרים את זה? אחד הפתרונות שמצאתי לנושא מציע להבדיל בין המישור האישי לזה הממלכתי. במקום האישי, כמובן שאין להפלות אדם בשל ביטוי גופני כזה או אחר, אך במישור הציבורי, מכיוון שהקב"ה הוא שלם ומושלם, כך גם כהן קודשו. זה נחמד, אבל זה לא מספק אותי. לא מתאים לו, לקב"ה שלי, עם יד אחת לברוא כל אדם בצלמו, ועם יד שנייה לקבוע שבמקרים מסוימים זה לא טוב מספיק עבורו. זה נשמע לי כמו תירוץ הלכתי.

דווקא רש"י הביא פתרון יפה לסוגיה, כאשר כתב: "הקריבהו נא לפתחך – הירצך?" או בתרגום חופשי: אם החברה מקבלת כניסת אדם בעל מום למקום כלשהו בכבוד וברצון, שהרי אין שום מניעה שייכנס לעבודת המקדש.

רש"י לא מוכן לקבל את ההצעה לפיה הקב"ה התיר מצב בו אדם בעל מום גופני שווה פחות, אז הוא גלגל את הכדור בחזרה אל הקהילה: אם אתם תקבלו אותו, הקב"ה יקבל אותו, ואם אתם לא – אז איזה כבוד תוכלו לתת לקב"ה? לפי שיטה זו, לא בעל המום הוא הפגום, אלא החברה שאינה מוכנה לקבלו, ובעשותה כך, בעודה מפלה, אינה מכבדת לא את הקב"ה ולא את תורתו.

והמבין יבין.

מתוך הבלוג של נועה רז, ובאדיבותה.

בחור בן 18-19, שהולך לטיפול "מקצועי" ו"מבטיח", תרתיי משמע, שנותן תחושה של עוצמה, ביטחון, כמו טריפ מופלא על קוקאין משובח במיוחד הנארז בתוך מעטפת של מציאות אפשרית וחוקית לחלוטין… יש יותר מזה?!

אחד הדברים שאפיינו את הטיפול זה הדגש על כך שניתן לשנות דברים- הנטייה הזאת היא נרכשת ואיננה מולדת, נאמר, ולכן אין שום בעיה לשנות את זה. המפתח הוא בי וזה תלוי רק ברצון שלי. עניין של בחירה.

קרא עוד »

סדנת כתיבה מונחית

לכתוב את מה שבפנים. את מה שלמדנו להשתיק ולהפנים. לא להדחיק, לא להחליק, אלא לחלוק את שעל הלב. שכבר למד לכאוב אך גם להתאהב.

קרא עוד »

ליין אוי גיי זמיר

מקוות שהתעוררתן חמודות מתוקות, כי אחרי המסיבה מוש מוש מוש שהיתה לנו קשה לקום!! אריאלה רשף המדהימה עלתה והרימה לנו את הרחבה, ו100 חברותות פיזזו אמש במועדון ה"אמור" בתל אביב, עד שהמנהל בא ואמר "רבותינו, הגיע זמן קריאת שמע של שחרית". אוי גיי זמיר 2 – הייתם מדהימים והיה מדהים! תודה שבאתם ונתראה במסיבה הבאה

קרא עוד »

סדרת ארון הקודש

"ארון הקודש”
היא סדרת רשת דוקומנטרית שיצרה הבמאית וחברת הקהילה מורן נקר, על להט”בים דתיים שתעלה בתאגיד השידור הציבורי “כאן”. כל פרק מתמקד בדמות, זוג או משפחה בשלב אחר בחיים. הקרנת הסדרה מביאה תיעוד אינטימי של אנשים המתמודדים עם המפגש בין נטיה מינית וזהות מגדרית ובין אמונה ואורח חיים דתי, דרך רגעים משמעותיים וטקסים דתיים, משפחתיים וזוגיים.

קרא עוד »

אני חושב שהמילה שחיפשת היא "קוויר"

הרב אברהם סתיו, אני חושב שהמילה שחיפשת בפתיחת דבריך היא קוויר (או אולי גיי באנגלית), אדם שהוא חריג מהציפיות הסיס-הטרו-נורמטיביות של החברה שלנו, ולא המילה הומו או הומוסקסאול. כשאנשים להט"בים מזדהים עם דמויות כמו בובספוג או אלזה "ומשייכים" אותן לקהילה הגאה הם לרוב לא מסווגים אותם מבחינת נטייה מינית או זהות מגדרית, אלא מצביעים על חוויה משותפת. בדרך כלל החוויה הזאת לא תהיה של אחת הזהויות הכלולות באותיות להטבא"ק+. זו פשוט חוויה כללית יותר, החוויה של שונות בתוך חברה שמניחה שכל בן נמשך לבת, שמבוגרת בשנות ה-30 שלה צריכה להתעניין בקשרים רומנטים, ושהחוויה המגדרית של כל אחד.ת היא או גבר או אשה. המילה היותר כוללנית לזהות השונה הזו היא המילה קוויר. הקושיה – איך ייתכן שלספוג או לכוכב ים תהיה נטייה מינית או זהות מגדרית שונה, רלוונטית כמו הקושיה איך ייתכן שבובספוג מדבר, שיש לו רישיון נהיגה, ושהוא לובש חולצה מכופתרת ועניבה.

קרא עוד »

שתפו את המאמר

תגובה אחת

  1. את התורה הרי לא נשנה, אך הייתי מצפה מהאדם המוסרי, לחוסר נוחות בקוראו את הטקסט.
    אותו חוסר נוחות שאנו חשים כשממזר משלם על חטאי הוריו ובן סורר ומורה משלם על חטאים שעוד לא חטא.
    גם לגבי מצבם ההלכתי של הומואים ולסביות צריך האדם הדתי להרגיש חוסר נוחות. ומבין זאת כל מי שנטל קורה מבין עיניו.
    אני ממליץ על המאמר הבא באתר כיפה:
    http://www.kipa.co.il/Jew/show.asp?id=32839

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.