בני ישראל נצטוו להקים סוכות זכר למסעיהם במדבר. המדבר הוא כידוע מקום ריק, נטול מקומות יישוב, בלא דרך ברורה . מין מציאות לא וודאית. בתוך המציאות הזו השם מצווה אותם לבנות סוכה – סוג של בית, בתוך החלל הלא ברור של המדבר.

כהומואים דתיים גם אנחנו חיים הרבה פעמים במצב לא ברור, בעולם ערכים לא ברור. אנחנו באמת לא יודעים איך אנחנו אמורים לחיות. אנחנו מאמינים בעולמות ערכים סותרים: עולם הערכים של הקהילה ההומואית (זכויות מיעוטים, זכויות אדם, זכויות נשים, ערעור על גבולות המגדר ועוד) ועולם הערכים הדתי (כשרות, שבת ומשפחה).

בעיניי, עולם ערכים כזה המכיל כל כך הרבה אפשרויות הוא כמו המדבר של בני ישראל.
מקום נטול דרך ברורה.
השאלה איך לחיות בעולמות סותרים כל כך משתקת אותנו וגורמת לנו להרגיש הרבה פעמים "שאין מקום בשבילנו" וש"אי אפשר באמת לחיות כהומו דתי". בעיניי זה סוג של "מדבר" אידיאולוגי – קיומי. על שאלות כאלו, שאין עליהן תשובה, כתב ר' נחמן בתורה "בוא אל פרעה":

כאשר רצה השם יתברך לברוא את העולם, לא היה מקום לבראו מחמת שהיה הכל אין סוף. על כן צמצם את האור לצדדין, ועל ידי הצמצום הזה נעשה חלל הפנוי… אבל יש עוד מין אפיקורסית, והם החכמות שאינם חכמות. אלא מחמת שהם עמוקים ואינם משיגים אותם, ומחמת זה נראים כחכמות…

כן יש כמה מבוכות וקושיות אצל המחקרים, שבאמת אינם שום חכמה, והקשיות בטלים מעיקרא. אך מחמת שאין בהשכל אנושי ליישבם, על ידי זה נדמים לחכמות וקושיות. ובאמת אי אפשר לישב אלו הקשיות, כי אלו הקושיות של אפיקורסית הזאת, באים מחלל הפנוי, אשר שם בתוך החלל הפנוי אין שם אלקות כביכול. ועל כן אלו הקושיות הבאים משם, מבחינת חלל הפנוי, אי אפשר בשום אופן למצוא להם תשובה

(ליקוטי מוהר"ן תורה ס"ד).

לפי ר' נחמן יש שאלות שאין עליהן תשובה והן באות מהחלל הפנוי. זה בעיניי תיאור מדויק של החיים כהומו דתי – חלל פנוי, שאלות שאין עליהן תשובה.

אז איך חיים בעולם כזה שבו מאמינים בהמון ערכים סותרים, לא מתיישבים ולא תמיד מתאימים?

בעיניי, זו המשמעות של המצווה לבנות סוכה במדבר. הקריאה של השם לבנות בית במקום כזה היא קריאה לבנות בית בחלל הפנוי. בעיניי, המשמעות היא שכל אחד מאתנו צריך לבנות לעצמו דרך חיים משלו.

אכן, מדובר על "מדבר" – החלל הפנוי שבו שום ערך הוא לא נכון באופן בלעדי. זו דרך שלא בטוח בכלל שהיא הדרך הנכונה כי בעולם הערכים שלנו, "במדבר" האידאולוגי שבו אנו חיים, לא בטוח כלל שיש דרך נכונה אחת ויחידה. אבל כל אחד חייב לבנות לעצמו "סוכה"  – עולם ערכים שיהיה הבית שלו.

על הנושא הזה כתב הרב שג"ר בספרו "כלים שבורים" שניתן לומר שבעולם אידאולוגי שבו "הכל הולך" אז שום דבר לא שווה. אם לכל אחד יש דרך חיים שונה וסותרת והכול בסדר והכול צודקים, אז שום דבר לא שווה. אבל מנגד, אם הכול "הולך" – אז גם דרך החיים שלנו הולכת. גם היא בסדר וגם בה יש משמעות. (את הציטוט המדויק אפשר למצוא בספר "כלים שבורים" עמ' 28).

ולדעתי, אם הכול "הולך", אז גם להיות הומו דתי זו אופציה דתית משמעותית. יש כל כך הרבה אופציות, צריך פשוט לבנות לעצמך בית בחלל הפנוי, שממנו כידוע באות השאלות שאין עליהן תשובה.

שיר שהזכיר לי את ההרגשה הזו של "בית בחלל הפנוי" הוא השיר נעמיד פני יתומים" של צרויה להב:

נעמיד פני יתומים,

נחצה את הגדר,

נשכב בעשבים הלוחשים,

נישן ונתעורר,

נישן ונתעורר.

הבית צף על מים גועשים.

ואת המציאות נסגור מאחורי הדלת.

היא מחכה כי היא נמל והיא תהום,

ומתגנבת דרך הסדקים ממילא.

בשיר יש התנתקות מהמציאות הקודמת: העמדת פנים שאין לנו הורים, יש חציית גדר לקראת מציאות חדשה ובניית בית שבנוי על מים גועשים או בית שבנוי על תהום, או כמו אצלנו, בית שבנוי על החלל הפנוי.

שנזכה כולנו להקים בית גאה ונאמן בישראל

ולבנות סוכה מוארת וירוקה  בחלל הפנוי,

בני