בחרתי לקרוא לדבר התורה הזה "האם אפשר להשתנות", ולא – זו לא שאלה בעניין טיפולי המרה ו"עצת נפש" אלא שאלה כללית יותר שבה התלבטו גדולי ישראל.

ביום הכיפורים אנחנו חוזרים בתשובה, אולם רבים מאתנו מרגישים שזה לא אמתי. אחרי יום הכיפורים הכול ישוב להיות כשהיה. גם אם נחזור בתשובה, בצאת יום הכיפורים ככל הנראה נישאר הומואים כשהיינו.
האם באמת אפשר לחזור בתשובה ולהשתנות לחלוטין? מסתבר שהדעות חלוקות.

לפי דעת הרמב"ם עיקר התשובה הוא ההפיכה לאדם אחר, ובמילותיו המפורסמות ב"הלכות תשובה": אני אחר ואיני אותו האיש שעשה אותן המעשים". (הלכות תשובה ב' הלכה ד').
לדעת הרמב"ם, האדם בְּחֵירוּתו הוא השב בתשובה ולפיכך יכול להפוך לאדם אחר.

ואולם רבינו בחיי סובר אחרת.
לדעת רבינו בחיי האדם בשל הרכבו הלקוי הוא הגורם לחטא. ובלשונו: "מה שמצאני על האדם מהתחלפות טבעיו והבדל שורשי הרכבתו… והתהפכות מידות נפשו… והתחייבה בזה התחלפות מעשי וכפי החילוף ההוא… ונאמר כי אין אדם אשר לא יחטא" (שער הבחינה ו').
כלומר החטא נובע מהרכבו של האדם והוא חלק מהותי ממנו, ולפיכך האדם אינו יכול לשוב בתשובה והתשובה היא חסד הבורא.

ר' ישראל סלנטר ב"מאמר בעניין חיזוק לומדי תורתנו הקדושה" טוען שאי אפשר לשנות את הפנימיות אבל אפשר לשנות את החיצוניות: "כי לא נברא האדם לתקן את כוחותיו הפנימיות בשלימות גמור, ורק ראשיתו השתדלותו צריך להיות לתקן את החיצוניות בתכלית השלמות, עד אשר יפעלו פעולה חזקה על הפנימיות, ואז יעזור לו הקב"ה".
כלומר אי אפשר לתקן את הפנימיות, צריך להשתדל לתקן את החיצוניות ואז השם יעזור.

הגישה הקיצונית אולי מכולם היא גישתו של ר' צדוק שטען שאי אפשר להשתנות. חד וחלק. ובלשונו: "אף על פי שהבחירה נתונה לאדם, מכל מקום אין אדם יכול להשתנו משורשו ועיקרו…אף על פי שלא רצו רז"ל לגלות זה הגמירא בפירוש, מכל מקום גילוהו בסוד בכמה מקומות למבינים….כי ליבא לפומא לא גליא" (צדקת הצדיק עמ' 57).

אצל ר' צדוק התפיסה שאי אפשר להשתנות היא חלק מתפיסת התשובה: התשובה היא תשובה אל האותנטיות הפנימית וקבלת עצמך, ועל כך כתבתי בדבר התורה הקודם.

שנזכה לשוב בתשובה שלמה ולקבל את עצמנו כמו שאנחנו מתוך ההבנה שהכול מהקב"ה.

חתימה טובה,

בני