ג'ייסון גרינספן

"כשמרגישים אהבה, כשמתאהבים במישהו, חבל לעצור רק בגלל המגדר שלו או שלה אם זה יוביל אותי לחיים מאושרים"

ג'ייסון גרינספן (25), #יחידגאהב#יחידגאה אנו מביאים את סיפור היציאה מהארון של דתי על הרצף (כן, דתל"שים, אנחנו מסתכלים גם עליכם), שיעניק לנו חיזוק והשראה לאלה שעוד בפנים ולאלה שכבר בחוץ.

מאיפה אני: "נולדתי בשיקגו ארה"ב, עליתי לישראל בגיל 18, גר עם 3 שותפים מהישיבה שלי בשכונת טלביה בירושלים".

מה אני עושה: "לומד מדעי המחשב באוניברסיטה העברית".

כאן ולא שם: "עליתי לבד. בין התיכון לקולג' באתי לשנה אחת ללמוד בישיבה. זה משהו שהרבה אמריקאים עושים אחרי תיכון. כשהסתיימה השנה, החלטתי להישאר. אני מרגיש ממש מחובר לכאן, שאני רוצה להיות פה. קשה לי להסביר את ההרגשה. אני אוהב את הישראליות: מצד אחד היא לחוצה, אנשים ממהרים מאוד ברחוב, דוחפים כשעולים לרכבת, מצד שני יש גם רוגע, של 'תזרום אחי, הכל יהיה בסדר'".

אני ואלוהים: "מגדיר את עצמי כדתי לאומי. אני ואלוהים סבבה. ההלכה בשבילי מאוד חשובה. הרבה זמן חיפשתי את הדרך שלי בתוך ההלכה. לפני כמה שנים הרגשתי שאני בפיצול דרך, ושאם אני לא אמצא פיתרון אז אני בעצם יהיה בזרם יהדות אחר. אבל מצאתי את הדרך"

הדרך שלי: "עדין לא הגעתי ליעד, אבל אני בדרך. בעיניי, יש 2 דברים שעומדים בפני להט"בים דתיים: העניין המיני והעניין הרגשי – זוגיות חד מינית. מבחינת זוגיות חד מינית פשוט הבנתי שהזוגיות עצמה חשובה ליהדות, גם אם מדובר בזוגיות חד מינית. לגבי הדבר השני, קשה לנהל זוגיות בלי אינטראקציה מינית. כל אחד שימצא את הדרך שלו עם הרבנים שלו".

איך אני מגדיר את עצמי: "בי או קוויר. אני מעדיף את ההגדרה 'קוויר' כי כי זה מופשט יותר ומשיכה יותר מורכבת מציר אחד וביסים באמצע".

יש דבר כזה שאין דבר כזה: "אני יכול להבין מאיפה מגיעה הטענה הזו ש"אם אתה בי אז למה אתה לא מוצא אישה וזהו" או "שבי זה גבר שמפחד להודות שהוא הומו". אני מבין, אבל אני לא מסכים. במקרה שלי, אני יודע שהרגשות האלה כלפי גם נשים וגם גברים הן פשוט חלק מהחיים שלי, הן קיימות כל הזמן. בעיני, זה כמו שסטרייט יגיד להומו שאין דבר כזה. כשמרגישים אהבה, כשמתאהבים במישהו, חבל לעצור רק בגלל המגדר שלו או שלה אם זה יוביל אותי לחיים מאושרים".

מתי ידעתי: "רק בגיל 22 סיפרתי לעצמי. לאורך התיכון ולאחריו שאלתי את עצמי כל הזמן האם אני משקר, האם אני באמת נמשך לגברים או שאני סתם שטוף בהרהורי עבירה, ומה התורה רוצה ממני. איך אני יכול לקיים בכלל חיים דתיים. בכל פעם כשעלתה הדילמה הזו עניתי לעצמי שאני סטרייט. לא מצאתי אז את דרך הביניים, שאני גם וגם. ידעתי שיש הומו ושיש דמויות ביסקסואליות כמו ליידי גאגא אבל זה פשוט לא עלה לי בראש. עד היום אני לא מבין לחלוטין למה זה לא עלה אצלי אז.

"רק בגיל 22 נפל לי האסימון. לקח לי עוד שנתיים להתחיל להגיד את זה בקול. בשנתיים האלה אמרתי לעצמי: 'אתה לא צריך לעשות עם זה משהו. תתחתן עם אישה ויהיה בסדר. אבל הבנתי מתישהו שאני דווקא כן רוצה לספר על זה לאנשים. שזה בכלל לא קשור לזוגיות. זו הזהות שלי ואני רוצה שאנשים ידעו מי אני. שהם ידעו שזה קיים. שאני קיים וזה מי שאני. בלי קשר למי שאני יוצא איתו או איתה או אתחתן איתו או איתה".

הפעם הראשונה: "גיל 24. חבר טוב מהישיבה. הוא היה אברך בגילי. אמרתי לו שיש לי משהו חשוב להגיד. הוא הזמין אותי לסעודת ערב שבת והציע שנדבר אחרי הארוחה. בפועל, היינו 8 אנשים בחדרון פצפון וארוחה שנמשכה כל הלילה, גם אחרי שכבה האור. "בסוף נשארנו לבד. פתחתי את ליבי. התחלתי לבכות. גם הוא התחיל לבכות. זו היתה שיחה טובה. באיזשהו שלב הוא אמר: 'ווי חבל שהזמנתי כל כך הרבה אנשים כי ישבת על קוצים כל הארוחה'.

"היציאה הזו היתה משמעותית בשבילי כי הפסקתי לשקר לעצמי. אני לא סטרייט. עכשיו אמרתי את זה ואין כבר דרך חזרה. זה עשה לי המון. זה נתן לי הרבה ביטחון עצמי במה שבעצם כל השנים האלה הרגשתי. עכשיו זה נהיה באמת אמיתי. בראש זה היה אמיתי לפני אבל מה שהשפיע עלי פסיכולוגית היה לומר את זה. להגיד.

"אמא, אבא, אני בי: "בסוכות האחרון, כשטסתי אליהם לביקור. היה לי חשוב לספר להם פרונטלית, פנים מול פנים, ולא בשיחת וידיאו. ישבתי עם אמא שלי ובאיזשהו שלב פשוט אמרתי. היא אמרה: "אה, לא ידעתי", ואז היא אמרה את אותם משפטים שחשבתי שהיא תגיד: שהיא אוהבת אותי, גאה בי ושהיא שמחה שאני מקבל השכלה טובה.

"היא סיפרה לאבא שלי. לא היה אכפת לי. אני רציתי לספר לו, אבל היא הספיקה לפני. היה לי פחות חשוב לספר לו אבל יותר חשוב לדבר איתו על זה. הוא אמר שהוא תומך ויתמוך בי, לא משנה מה שאעשה. תמיכה מלאה".

הילד של אז והילד של היום: "אני מניח שלהיות בי זה קצת מורכב להם יותר. אם אני בסוף אתחתן עם אישה או גבר הם יקבלו אותם באהבה ובקבלה מלאה. אבל, אני חושב שלפחות לבינתיים, הזהות עצמה, יותר קשה להם להבין. לכן, בשיחות שלנו אני משתף אותם במה שאני עובר, בפעילויות להט"ביות ככה שהם לא יחשבו עלי בתור הילד שהיה להם עד אז כי ככה לאט לאט הם יכולים לבנות לעצמם תמונה של ילד בי".

ממי חששתי: "הראש ישיבה שלי. פחדתי שהוא ישמע עלי מאחרים ולא ידעתי לצפות איך הוא יגיב. פחדתי שהוא ינתק את הקשר. בפועל זו היתה שיחה טובה. הייתי צריך להסביר לו מהי ביסקסואליות כזהות. להפתעתי הוא דווקא הבין ודווקא תמך בי. השיחה הזו היתה קצת יותר קשה אבל הסתיימה בהבנה משותפת".

ממי הופתעתי: "יש לי חבר טוב שמאז שסיפרתי לו הפך להיות התומך הכי גדול שלי. מאז הוא מאוד מתעניין עם מי אני ובמה שאני עושה בהקשר הלהט"בי. בהתחלה סיפרתי לו כי רק רציתי שהוא ידע. לא חשבתי שהוא יהפוך להיות כזה מתעניין ותומך".

ממי התרגשתי: "מחבר הומו שכשסיפרתי לו הוא ממש התרגש. זה הוסיף לנו עוד רובד בחברות שלנו".

ממי צחקתי: "חבר שאמר לי 'אה לכן אתה מתלבש יפה'".

מסר לארוניסטים: "אפשר לצאת מהארון. אי אפשר לקפוץ מהארון. זה נכון שאי אפשר להיות בטוחים אף פעם ב-100%, אבל אתם קודם כל צריכים לדאוג לעצמכם, לדאוג שאתם בטוחים ושזה לא מסכן את הביטחון שלכם. אני מקווה שתגיעו למקום הזה וזה לא יהיה ביג דיל בשבילכם לצאת מהארון".

מסר למי שכבר בחוץ: "תמשיכו להצהיר על עצמכם ולהתגאות כי זה רק נותן לנו יותר נראות, יותר לגיטימיות, וכוח למי שעדין בארון".

שתפו את המאמר

שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב twitter

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *