בשבוע שעבר, בקהילת הקשת הסרוגה בכפר סבא פתחנו רשמית את אירועי חודש הגאווה והסובלנות.
התחלנו בתערוכת היסטוריה להטבי״ת-דתית על ציר הזמן,
דיברנו על אז ועל ימינו.
דיברנו על מאבקים בני ימינו ועל צרכים ורצונות הייחודיים לקהילה הדתית הגאה.
המשכנו לדבר על חודש הגאווה ועל משב הרוח המרענן שהוא מביא איתו –
נראות גאה, תרבות גאה, פוליטיקה גאה וסממניים שונים שבהם תאגידים שונים והחברה כולה מציינת יחד איתנו את אירועי הגאווה, ומגלה סולידריות עם הקהילה הגאה.
המאבק הגאה רחוק מלהסתיים, ולכולנו יש חלק פעיל בו
אמרנו שהיום שמים את המחלוקות בצד ומדברים אהבת חינם. אז היום אני שם בצד את הביקורת שיש לי ואני רוצה להגיד שבעיני הסיטואציה הזו מרגשת וחשובה.
המילה הגדולה הזו, האירוע הגדול והיקר הזה. עזבו רגע מאבקים, הכרה מהמדינה, הפלות של הצעות חוק לברית זוגיות וחתימה ברבנות. לא מה זה אומר לאנשים אחרים, אלא מה זה אומר בשבילנו-הומואים בחיים קהילתיים דתיים ומוקפים סטרייטים, לא עלינו.
הייתי צריך לבחור בין לקבל את הבן שלי ולאהוב אותו, לבין להתנכר לו. לזרוק אותו בגלל מי? בגלל אלוהים? אלוהים לא נמצא במקום שיש בו שנאה״.
