בס"ד ערב פסח תשע"ב
חבר יקר,
אנחנו עומדים רגע לפני 'חג החירות', היום בו יצאו בני-ישראל ממצרים והפכו מעבדים לבני חורין. בליל הסדר נסב כולנו ונאמר את המילים הבאות: "בְּכָל דּור וָדור חַיָב אָדָם לִרְאות אֶת עַצְמו כְּאִלוּ הוּא יֶצָא מִמִּצְרים […] לא אֶת אֲבותֵינוּ בִּלְבָד גָּאַל הַקָּדושׁ בָּרוּךְ הוּא, אֶלָּא אַף אותָנוּ גָּאַל עִמָּהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: וְאותָנוּ הוצִיא מִשָׁם, לְמַעַן הָבִיא אתָנוּ, לָתֶת לָנוּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשָׁבַּע לַאֲבתֵנוּ."
בכל שנה עולה השאלה בראשי: מה לי ולזה? איך אוכל לראות את עצמי כמי שיצא ממצרים?
הגרי"ד סולוביצ'יק, במסתו המפורסמת "קול דודי דופק", מתאר את ההבדלים בין ברית הגורל לבין ברית הייעוד. ברית הגורל היא אותה ברית "כפויה" שנעשתה על בני-ישראל ביציאת מצרים: "ולקחתי אתכם לי לעם, והייתי לכם לאלוהים" (שמות ו':7), לעומת הברית ההדדית של מעמד הר סיני: "ויקח ספר הברית…ויאמר הנה דם הברית אשר כרת ה' עמכם…" (שמות כ"ד:7-8). ברית הגורל מושתתת על קיום בכורח, על קיום כפוי של מחנה תחת התקפה. בעוד שברית הייעוד היא ברית העומדת על קיום מרצון ומתוך דיבוק חברים.
אני חושב שחברותא מסמלת תהליך זה של יציאה מעבדות, מגורל, מכורח המציאות – אל חירות, דיבוק חברים ושיתוף מרצון. קהילתנו ההולכת וגדלה התחילה כקהילת כורח וגורל, אך עם הזמן הפכנו לקהילת בחירה וייעוד. אומנם, יש עוד דרך ארוכה עד לחירות המלאה שלנו – פרטים כקהילה – אך תחושת האחריות, החיבור והקשר ההדדי הם סימני אביב ברורים, אותות היציאה מעבדות. הגרי"ד סולוביצ'יק מסכם את מהותו של איש הייעוד, את מהותנו שלנו, במשפט אחד: "על כרחך אתה נולד, ועל כרחך אתה מת, אבל ברצונך החפשי אתה חי". מטרתנו היא להפוך גורל ליעוד- ממופעלים ומושפעים לפועלים ומשפיעים, מקיום מתוך אונס לקיום מלא רצון מעוף ויוזמה. זו חברותא בעיני. זה אתה ואני. זה אנחנו.
בהזדמנות זו אני רוצה לברך את ישי מוסקוביץ' על שנבחר כחבר ועד. אנחנו שמחים על שהחלטת, בערב פסח, להפוך גורל לייעוד, לתת ולעשות למען כולנו. אנו מאחלים לך הצלחה רבה בכל מעשיך.
בברכת חג חירות שמח וכשר,
נתראה בשלל פעילויות חברותא,
דניאל יונס, יו"ר 'חברותא – הומואים דתיים'
