גל אלפר
בעוד 10 ימים אעמוד מתחת לחופה…
במשך חלק גדול מהחיים שלי ככה היה נפתח כל סיוט שלי.
בחליפה מהודרת, מול מאות עיניים של אנשים שחושבים שהם מכירים אותי, ולצידי מישהי שאני יודע שאין לי שום אהבה אליה, וגם אם היא חושבת אחרת – היא הולכת להתאכזב בקרוב מאוד.
ואולי גם מישהו מהקהל יודע… מסתכל עליי עכשיו ויודע שכל מילה שאני מוציא מהפה היא שקר. יודע שכל הטקס הגרנדיוזי הזה הוא למעשה טקס הבחירה שלי להפוך אישה אחרת למסכנה לשארית חייה, רק כדי שלא אצטרך להתמודד עם אני האמיתי.
עבר זמן, התבשלתי, התבגרתי והבנתי שאני לא מוכן להפוך את הסיוט הזה למציאות.
הבנתי שאני אוהב את הקב״ה, והוא אותי, ואין סיכוי שזה מה שהוא היה רוצה ממני.
5 שנים אחרי שנתתי בפעם הראשונה לאמת לצאת לי מבין השפתיים, ו-4 וחצי שנים אחרי שהכרתי את מי שילווה אותי ביתר מסע היציאה, ובעוד הרבה מסעות בעתיד ב״ה, ומעניק לי אושר שלא הייתי יכול אפילו לחלום עליו מתוך הארון – החלום הזה הפך למשאלה ולציפייה כמעט הכי גדולה שלי. שני רק למשפחה שאני כבר מת להקים איתו.
בימים האחרונים הודיעו לי כמה בני משפחה שהם מתכוונים להחרים את האירוע כי הוא ״בעייתי הלכתית״, ״שלא מתאים להם להיראות שם״ או שהוא ״לא תואם את האמונה שלהם״. אז תרשו לי לא להבין ולשאול – מה כן תואם את האמונה שלכם? את מי הייתם מוכנים להקריב כדי שתעמוד שם איתי מתחת לחופה? איך המצוות והחוקים של ״וחי בהם״ מסתדרים עם החיים שהקב״ה בעצמו יצר לתפיסתכם? מתי נוסף הסייג של ״לא טוב היות האדם לבדו, אלא אם הוא גיי״?
אנחנו את הפערים שלנו בין הדת והזהות כבר פתרנו. אנחנו הולכים להקים בית שומר מצוות, ירא ה׳, מלא בשמחה ומאוד גאה בארץ ישראל. מאחל לכם גם לפקוח עיניים.
* ובבקשה די עם ה״אני אוהב מת שרוף עליכם, אבל לא מסתדר עם הזהות שלכם״. זה זול.
(ובזאת סיימתי להתייחס למי שלא יגיע – ומתחילות דמעות ההתרגשות והשמחה הענקית מכל המדהימים שכן יחגגו איתנו את הקמת משפחת אלפר-לופטה 
)
