במשך שישה שבועות כמהתי לילד

במשך שישה שבועות כמהתי לילד

זו האמת הפריווילגיות שלי. בין הילד השלישי לרביעי עברתי לידה שקטה, כזו שהשאירה אותי ריקה וכמהה. שישה שבועות של חוסר גדול, של ריק. (לאחריהם תשעה חודשים מהולים בחרדה אבל זה כנראה לפוסט אחר)

אני מנסה לא לדבר בשם אחרים, על אף שאני אדם שאוהב מילים באופן מיוחד כשאני מתבקשת לדברר סיפורים שאינם בגוף ראשון אני מגייסת את כל הענווה שבתוכי. אבל למדתי טריק שעובד לי- בתוך כל שיח לנסות לייצר תמונת מראה. ומה אם זו הייתי אני?

ובסיפור של ילדים אני באמת לא יכולה להבין את זה, אני רק יכולה להגיד שאלו היו השישה שבועות הקשים בחיי בהם רציתי תינוק ככ (למרות שהיו לי עוד שלושה בבית, למרות שנושאת עמי רחם משל עצמי, למרות שבזוגיות ברוך ה')

אני כותבת ומעט מתביישת- מי אני שאדבר על כמיהה לילד.

אבל מי אתם???

מי אתם שמדברים בסימני קריאה על חוק הפונדקאות הזה שולפים לאוויר פתרונות "פשוטים" יותר? מציעים הורות משותפת או פשוט "השלמה עם המצב".

אז הבוקר הזה אני רוצה לכתוב לחבריי ההומואים: אמן ותמצאו את האחת.

האחת שתסתכל לכם בעיניים ותגיד, את החיים שלכם אני רוצה לשנות. אני רוצה שתמצאו את זו שתמיר אתכם מכמהים לאבהות לאבות ממש, מגברים אוהבים שכל הכנסה שלהם בחיים הייתה מופנת לקופת חסכון עבור יצירת ילד לאבות שחוסכים כסף לקייטנות של קיץ

אמן ותיקון החוק החדש ילמד את כולנו שיעור בצניעות ונתינה .

#דעה | Michal Verdiger, ‏מנכ"לית‏ שבל – חינוך לסובלנות בציבור הדתי Shoval

למה צריך בכלל מצעד? ועוד בירושלים?

לאחר הרבה שאלות מהרבה מכרים/ות, חברות/ים ובנות/י משפחה, ושנים ארוכות אחרי שחשבתי שהדברים האלה כבר ברורים לכולן/ם, אני מציע תשובות לשאלות:
למה צריך בכלל מצעד? ועוד בירושלים?

קרא עוד »

אני מניח באמת ובתמים שבסך הכל, בשקלול המעלות והחסרונות, טוב לכולנו יחד מאשר לבד

והייתה פעם מערכת בחירות אחת שבה זהבה גלאון רפררה לנאום הסוטים וקבעה נחרצות: "זה או אנחנו או הם". הדיכוטומיה הכוזבת הזו מסוכנת הרבה יותר ממה שהיא נראית במבט ראשון.

קרא עוד »

הסיפור של עוז אפטקר

"הקורונה תוקפת בעיקר בלילות. במהלך היום אתה מרגיש טוב, אבל בלילות יש את הקטע של החום, כאבי הראש וכל הדברים האלה… לא ברור לנו עד הסוף איך נדבקנו"

קרא עוד »

שתפו את המאמר

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *