התחלנו עם סבב "מה נשמע" וארוחת ערב משותפת, אפילו היה זימון לברכת המזון 
כדי לפתוח את הראש (ואת הלב), צפינו בפרק של "ארון הקודש" שעסק בחתונה. שיתפנו בתחושות ושאלות מתוך הפרק, ושאלנו את עצמנו את השאלות הקשות: האם אנחנו בכלל רוצים להתחתן? מי מהמשפחה והחברים יסכים להגיע ומי לא? ואיך לעזאזל מצליחים לדמיין אירוע שאין לו עדיין "פורמט" קבוע?
בשיא הערב, כל אחד קיבל דף וחבילת צבעים וניסה לצייר את החתונה שלו. הציורים שנפרסו על השולחן היו עולם ומלואו: היה מי שצייר חתונה שנראית "סטנדרטית" לחלוטין (רק בלי הקוקו של הכלה או חליפת חתן 
), היה מי שצייר את החופה המסורתית של המשפחה, והיה מי ששיתף בהתלבטות – האם הוא בכלל רוצה מסיבה גדולה או פשוט לסכם את הכל בערב אינטימי ושקט על הספה בבית.
הצבענו על כך שדווקא בתוך הוואקום הזה, שבו אין לנו מסלול מוכתב מראש, יש לנו חופש גדול ליצור לעצמנו טקס שמרגיש נכון ומדויק לזהות שלנו.
סיימנו בתחושה שהכוח של הקבוצה הוא בדיוק בזה – לתת אחד לשני את הלגיטימציה לחלום, בכל צבע שנבחר.
