אחד המשפטים המעניינים בהגדת הפסח נמצא אחרי שכבר עברנו על סיפור יציאת מצרים, אחרי שציינו את פסח מצה ומרור, אך לפני שאנחנו מתחילים לשיר שירי הלל. אני מתכוון למשפט "בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאלו הוא יצא ממצרים". קטע זה שונה משאר ההגדה כי מעבר לקריאה ולסיפור, אנחנו נדרשים גם להיות פעילים בחוויה של היציאה.
למילה 'יציאה' יש חשיבות מיוחדת בקהילה שלנו. כל אחד מאתנו עבר ועובר תהליך יציאה מהארון. בהרבה מקרים אנו רואים שוני גדול בין חיינו לפני ואחרי היציאה מהארון. מה המשמעות של המשפט עבורנו? אם יצאנו מהארון, איזו סיבה יש שנראה את עצמנו בכל דור כאלו יצאנו מהארון? האם יש בהגדה של פסח חשיבות מיוחדת ליציאה האישית שלנו?
אני מציע שנחזור אחורה לטקסט שמציג את ארבעת הבנים. כל אחד מהם בשאלותיו מתייחס לסיפור יציאת מצרים בדרך אחרת. אם נסתכל עליהם מהמבט שלנו ובכיוון ההפוך, אפשר לראות גם התייחסות ליציאה מהארון.
נתחיל עם ה'בן שאינו יודע לשאול', אולי זה הילד שאפילו לא התחיל לצאת מהארון. זה ילד שרק מתחיל להבין שיש בו משהו מיוחד אבל עדיין אין לו את המילים לבטא את מה שהוא מרגיש. יש בחיים שלו בדידות ופחד כי הוא לא יודע לאן לפנות, הוא לא יודע מה לשאול.
התם שואל "מה זאת?" כלומר, הוא כבר פתוח לקבל אינפורמציה חדשה, וכבר מוצא את האומץ לחפש. הוא שואל מה זה להט"ב ומהי הקהילה הגאה? כבר יש לו מילים שיכולות לבטא את הייחודיות שבו.
הבן הרשע שואל "מה העבודה הזאת לכם? לכם ולא לו" אולי מדובר פה במישהו שמנסה להפריד את עצמו מהקהילה הלהט"ב. יש לו אוצר מילים עשיר והבנה מי הוא, אך הוא מחליט שהוא לא רוצה להיות שייך, אולי הוא מתעקש לטעון 'אני לא כזה'. אפשר גם לייחס את אופי הדברים לקהילה הרחבה ובפרט לקהילה הדתית ששואלת אותנו 'אבל למה אתם צריכים להיות כל כך מוחצנים? אבל למה אתם צריכים לצעוד ברחובות?' בשני המקרים, מדובר בסוג של הומופוביה, במקרה של הבן הרשע מדובר בהומופוביה מופנמת.
לבסוף אנחנו מגיעים לבן החכם שרוצה להבין את "העדות והחוקים והמשפטים" עד הפרט האחרון. מדובר בהומו שמקבל את עצמו ומתחיל לחשוב איך הוא רוצה לחיות את החיים שלו. הוא רוצה להבין לפרטי פרטים את האפשרויות שנמצאות בפניו. הוא מבין את המורכבות בתהליכי פונדקאות, הוא פוגש זוגות חד-מיניים, פוגש זוגות חד מיניים שנישאו, הוא שואף לשיווין זכויות.
בעיני כל אחד מארבעת הבנים מייצג סוג של יציאה מהארון או שלבים בתהליך היציאה מהארון. כמו בהגדה, קיים פער גדול בין ה'בן החכם' ל'בן שאינו יודע לשאול'. אני חושש שהחכם כבר לא זוכר את הפחד והבדידות של הארוניסט שאפילו לא יודע לשאול. החכם אולי רואה את הדור הקודם שפרצו בשבילו דרך, אבל לא שם לב שמאחוריו דור חדש שרק מתחיל את דרכו. דור שאפילו לא יודע מה או איך לשאול את השאלות שעליהן החכם כבר עונה.
אולי זו החשיבות של "בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים". אני מציע ללמוד מאופי ההגדה של פסח בקטע זה את החשיבות בהחייאת הזיכרון. בואו ניזכר בתחושות שהרגשנו טרם היציאה מהארון. נראה את עצמנו בצעדינו הראשונים מחוץ לארון, נרגיש את הפחד, נרגיש את האומץ והתקווה שחווינו. בכל דור ודור יהיה מישהו שרק מתחיל את דרכו. חשוב לנו, הדור שצבר קצת ניסיון, לבוא לקראתו עם לב פתוח. עם אמפטיה, נוכל ללוות את הדור הבא ביציאה שלהם במסע לחירות.
חג חירות שמח!
