תחום מרכזי של חברותא הוא יצירת קהילה להט"בית דתית חזקה המוכיחה כי אין שום צורך לוותר על אף אחת מהזהויות המרכיבות אותנו – הזהות הדתית, המינית והמגדרית בשביל להמשיך ולהאמין, ללמוד תורה ולעבוד את הבורא.
אחד הדברים שמאחדים, בונים ומעצבים קהילות דתיות בארץ ובעולם הוא לימוד התורה. ולכן, תוכנית 'דרשני' באה לשמש כמרחב ללימוד תורה ללה"טבים, למצוא את עצמינו בתורה, לבטא את עצמנו בצורה המלאה בחלל בית המדרש, ללמוד וללמד.
שילוב של שני מפגשים אלה בתוכנית אחת משיג שני רצונות של משתתפי קבוצה: ללמוד וללמד תורה, ולשמוע שיעורי תורה מדמויות משמעותיות במגזר.
מטרת בית המדרש, שהוא פרויקט משותף של חברותא, הבית גאה בבאר שבע ובדרום ומיזם 929, הינו קיום לימוד של ארון הספרים היהודי באווירה קווירית ומכילה תוך מתן קול לכל אחד מהמשתתפות. במהלך מפגשי הלימוד אנו נתמקד בטקסט התנ"כי וננסה לראותו באור חדש ובמבט להט"בי/פמיניסטי על מנת להוציא ממנו תובנות לגבי הסיפור והמסרים אותם מנסה הנביא להעביר.
בית המדרש, פתוח לכולן.ם ללא הבדל דת, גזע, מבע מגדרי או נטיה מינית (גם סטרייטים מוזמנות בשמחה). המפגשים מתאימים לאלו שאין להן רקע דתי וגם לאלו שמחפשים ללמוד מחדש את התנ"ך שלא דרך הפריזמה של הגמרא או המדרש.
חברותא זוכרת ונוצרת את חברנו היקר דרור אבא לין ז"ל, שנפטר בדמי ימיו.
נתכנס בע"ה ללימוד מיוחד בתל אביב לעילוי נשמתו של דרור, בתום אבלות השלושים. לקראת הלימוד על סדרו, נבקש מכל אחת ואחד מהקהילה שלנו לקבל על עצמנו ב"נ ללמוד משניות לזכרו.
מוזמנים.ות להגיע למפגש הקרוב של תוכנית דרשני, הפעם בהנחיית חבר הקהילה מנחם גורן.
נלמד יחד על האימרה המפורסמת של רבי עקיבא "חביב אדם שנברא בצלם" דרך הפריזמה של ספר תהילים ותיאורו של מעשי הבריאה.
קבוצת הלימוד של תוכנית דרשני מתקיימת בצורה נוחה ומזמינה לכל. אז בואו תלמדו איתנו!
את המפגש הבא בבית המדרש דָּרְשֵׁנִי יעביר הרב נדב ברגר, ראש בית המדרש במכון הדר ישראל. השיעור יעסוק במקורו של מנחת העומר.
"זה מי שאני, אני לא יכול להשתנות. האם אהיה תמיד ב'חוב' בגלל זה כלפי הקב"ה? זה לא הוגן"
האם אנחנו חיים בעולם עם יותר תודעה של משפט או יותר תודעה של ברית עם הקב"ה? אתמול במפגש השני של 'דָּרְשֵׁנִי' למדנו בחברותות על המתח הזה. חז"ל לא התביישו מהשאלה הזאת כשהם ניסו להבין את הכתוב "וְיֵשׁ נִסְפֶּה בְּלֹא מִשְׁפָּט".
חודש אלול ועשרת ימי תשובה מרגישים לפעמים רחוקים, לא-קשורים לחוויית היום-יום שלנו. על אף שיש שנים בהן יש לנו פנאי להתרכז בחשבון נפש ובחזרה בתשובה, בהרבה שנים אחרות שגרת היום יום שלנו לא מאפשרת לנו להתרכז בנושאים הללו.
למדנו עם הרבנית נחמה גולדמן־ברש מדרשי אגדה על בריאת האדם. בחלק מהמדרשים חז"ל התמודדו עם לשון הרבים של הפסוק 'בצלמנו כדמותינו' ועל הדרך גילינו אפשרות חדשה של שותפות האדם במעשה בראשית.
אתמול התאספנו לעוד ערב לימוד מוצלח של דרשני. לאחר הקדמה קצרה, התחלקנו לחברותות כדי ללמוד על גישתו ההלכתית של רבן גמליאל דרך המשניות השונות. ראינו שכבר במשנה הראשונה של הש"ס, בסיפור של רבן גמליאל ובניו, יש שני דברים שמייחדים את דרכו.
בעקבות מסעו של אברהם לכנען חשבנו על החוויות והמסורות שלנו על נדודים והתגלות. דברנו על היכולת לפרש מחדש שוב ושוב רגע מכונן אחד: המסע במדבר. זה היה עונש על חטא המרגלים, דרך לחמוק מעימות, נסיון קשה מנשוא בחיים ללא עצמאות או יציבות. ובנביאים יש עוד חלק לסיפור: המדבר הוא גם ערש האהבה של ישראל והקב"ה, רגע של אמון, השענות והתמסרות ללא גבול וללא הסחות דעת.
המבט מופנה פנימה אל ליבו של האדם, אל האור הגנוז בו. הדלקת הנר, נר איש וביתו מציתה בנו אור חדש בכל פעם ופעם.
גילינו שישנו שוני משמעותי על סיפורם של רבי עקיבא ורחל בין הגרסה הארצישראלית לגרסה הבבלית, בפרט מה התפקיד של רחל (או "האשה" באחד הסיפורים).
מה יש לתורתנו הקדושה שניתנה לפני 3500 שנים לומר על נושא חדש כהנדסה גנטית?
"תפילה לעני כי יעטוף".
כבר מהפסוק הראשון אנחנו מבינים שהמשורר נמצא במצוקה. יש כאן חורבן ובסוף, "לדור האחרון", יש גם גאולה. אבל מי זה המשורר? האם זה דוד המלך?, באיזו מצוקה מדובר? ייתכן שזאת נבואה לעתיד של עם ישראל, לדברים הקשים שעומדים עלינו בכל דר ודר?.
השבוע חגגנו את ט"ו בשבט בבית מדרש דרשני עם לימוד משותף וסדר ט"ו בשבט. התחלנו בלדבר על הדרך בה הגענו לחגוג את ט"ו בשבט כפי שנהוג כיום, החל מחג שהוא בעצם ראש השנה לאילנות בצורה הלכתית נטו לחג שמדברים וחוגגים את פירות הארץ ומצוותיה.
אתמול זכינו שוב להיפגש וללמוד יחד תורה במסגרת דרשני. הפעם שמענו שיעור מפי אוהד פיין אזולאי על גלגולו של איסור 'לא ילבש' ועל הקשר שלו למנהג התחפושות בפורים ולדראג המודרני.
בפתח הלימוד הצבענו על משהו מוזר בסיפור ההגדה: הסיפור עצמו של יציאת מצרים – הפסוקים מספר שמות – לא נמצאים!
הפעם, התכבדנו לארח את חברנו – ארין בן אהרון.
שוחחנו ודיברנו על ההתייחסות השונות והמעניינות של המדרש, הראשונים, והשפת אמת על הפסוק הראשון. היה מעניין מאד.
פתחנו את הלימוד בציווי מנחת העומר בספר שמות, וראינו את פער בין איך אנחנו מבינים את העומר, וחג השבועות היום. בתיאור בספר שמות הבאת העומר קשורה לתהליך חקלאי, בזמן הקצירה ובאופן מקומי. זה גם תהליך אישי, שכל אחד ואחד אמור לעשות.
אז הנה וורט קטן לקחת איתנו הביתה:
פרק ח' בתהילים, שפותח וסוגר עם המילים "ה' אֲדֹנֵינוּ מָה-אַדִּיר שִׁמְךָ, בְּכָל-הָאָרֶץ" מנגיד שני מסרים. מחד גדולתו של הבריאה של הקב"ה, ומאידך מקום האדם להלל את הבורא: "מָה-אֱנוֹשׁ כִּי-תִזְכְּרֶנּוּ; וּבֶן-אָדָם, כִּי תִפְקְדֶנּוּ". הדבר הזה נראה בראש ובראשונה קצת אבסורד, מי אנחנו – ייצור אחד בתוך גלאסקיות — להתיימר שזה רצונו של הבורא?
