ביקורת טלוויזיה: אמא מחליפה אבא

צריך להודות למפיקים ולבמאי הסדרה שהביאו את הנושא הטעון הזה בצורה רגישה ועם זאת לא מתנצלת. איש לא קיבל הנחות. כל היצרים, התחושות הקשות והמחלוקות יוצאים החוצה בפרק הזה * "קול באיש" בסקירה ובביקורת על החלק הראשון של "אמא מחליפה"
דניאל, איאן וילדיהם. באדיבות חברת ההפקה
דניאל, איאן וילדיהם. באדיבות חברת ההפקה

מי הזוג הזה? ככה הם מגדלים ילדים? איך הם מחנכים אותם ככה?! אלו השאלות שעלו בראשי כשצפיתי בפרק הראשון של אמא מחליפה. ותתפלאו, אני לא מתכוון לזוג ההומואים הדתיים המקסים, אלא דווקא לזוג הסטרייטי.

צריך להודות למפיקים ולבמאי הסדרה שהביאו את הנושא הטעון הזה בצורה רגישה ועם זאת לא מתנצלת. איש לא קיבל הנחות: לא דינה ברדה, שמאחורי החיוך שלה מסתתרות דעות מיושנות ומאוד לא נעימות; וגם לא איאן צ'סר-טרן שמשאיר כל יום את בן זוגו דניאל עם הילדים (המתוקים!), והולך ללמוד תורה. גם הפעם הוא השאיר את דניאל לטפל בילדים – וגם בדינה המרדנית.

כל היצרים, התחושות הקשות והמחלוקות יוצאים החוצה בפרק הזה, ודינה מגלה לחרדתה שהקיבוצניקים בקיבוץ אורטל מקבלים את תופעת האבא + אבא של איאן ודניאל בסובלנות משועשעת. בדיחות ה"קוסקוס" ומבוכת ה"קרמבו" לא מעיבים על התחושה הכללית שהקיבוץ הפך למקום שיודע לקבל את השונה בצורה נעימה. רק הדרוזים, שרומזים לאיאן שדינו מוות, מקלקלים את האידיליה, ומצליחים סוף כל סוף למחוק את הצחוק המתגלגל (והקצת מייגע) שלו.

בחזרה לניו-ג'רזי: דינה ממש לא משתפת פעולה עם דניאל ועם אורחות חיי משפחת צ'סר-טרן, ומדגמנת שיאים של חוסר סובלנות כלפי האחר והשונה. דניאל, יש לומר, מגיב להתנהגותה של דינה כמו שהוא מגיב להתנהגות ילדיו: בסובלנות אין קץ. אף על פי כן, הוא מודה שהסרבנות העיקשת של דינה פוגעת בו.

איפשהו באמצע הפרק הדברים מתחילים להשתנות לטובה: דינה מתחילה לגלות בדניאל ובמשפחתולוגיה היוצאת דופן גם צדדים יפים. איאן סורג כיפה, צוחק צחוק מהדהד ומקרב את שלמה לדת.

יש הרבה רגעים מיוחדים בפרק הזה: ההלם המוחלט של דינה כאשר היא מבינה להיכן נקלעה; ההלם של ילדיה כאשר הם מבינים את אותו הדבר; סרט החתונה המרגש של דניאל ואיאן; שלמה הקיבוצניק המסוקס שמודה שהוא מזמן "מחוץ לארון" בנוגע להתקרבותו לדת; ועוד ועוד.

צפיתי בפרק יחד עם בן זוגי שיחיה, ושמחתי לראות על המסך, בפריים טיים, זוגיות גאה ודתית שהיא מאוד בורגנית, מאוד רגילה ומאוד "סטרייטית". במילים ובעיקר במעשים דיגמנו איאן ודניאל שותפות אמתית, מורכבת ולא פשוטה, אך מקסימה וכובשת.

החלק השני של "אמא מחליפה" ישודר בשבוע הבא ביום ראשון, ואתם מוזמנים להצטרף לעלילות שתי המשפחות כדי לראות את שלמה נותן לאיאן פרח (לזוועתה של דינה), ועוד מיני תופינים כאלו.

אל תחמיצו.

—–

לעוד ביקורות וטורים בעקבות הפרקים:
יעל משעלי, ynet יהדות – לחצו כאן
נעה רובין, nrg תרבות – לחצו כאן

אנחנו צריכות להיראות

אנחנו קהילה חזקה שגדלה מיום ליום, ולא נופלת. אנחנו נהפוך את העולם שלנו ליותר טוב.
אנחנו ננצח.

קרא עוד »

תהיו נאמנים לעצמכם!

לא לחיות זה לפחד. זה לשקוע בחרדות. זה להסתיר את עצמנו מהאנשים הכי קרובים אלינו.
ולפעמים זה מרגיש שאי אפשר אחרת, כי החיים האלה הם פאקינג מפחידים ואם חושבים עליהם יותר מידי – אפשר לשקוע בדיכאון קיומי.

קרא עוד »

הרהור מתמשך ואסוציאטיבי בחוויית הגלות והחֲציּוּת שלי.

הייתי מוכנה לשלם מחירים ואכן שילמתי. מחירים כבדים מנשוא. אולם למחיר הגלות הרוחנית, לא הייתי מוכנה. אני טרם יודעת להכיל את התסכול כאשר זכרונות צפים, או געגוע לישיבה וללימוד התורה מגיע.

קרא עוד »

כשרציתי לגייר את הילדים

כשרציתי לגייר את הילדים, לא יכולנו לעשות את זה בארץ. אף בית דין אורתודוכסי פה לא סמך עליי שאגדל ילדים יהודים. מצאנו בית דין אורתודוכסי בניו-יורק, ותוך כדי שאנחנו מתכננים טיסה עם שני תינוקות ושמונה מאות מזוודות על פני חצי יבשת, אדם שאל אותי: בשביל מי אתה עושה את זה? מי הקהילה שלך? שלושה רבנים שמעולם לא פגשת באפר-ווסט-סייד?

קרא עוד »

שתפו את המאמר