בפרשת השבוע אנו מוצאים את המצווה להקים ערים ללויים, ערים שתפקידן לשמש מקלט לרוצחים בשגגה. לכאורה, ההבדל בין רוצח בשגגה לזה שרוצח במזיד אמור להיות ברור – העיקר הכוונה, או כמאמר הפסוקים "ואם בשנאה … או באיבה הכהו" אל מול "והוא לא אויב לו ולא מבקש רעתו".
למה, אם כן, טורח המקרא ונותן לנו לא פחות משש דרכים שונות לרצח במזיד? הרי היינו יכולים להבין לבד שרצח במזיד הוא רצח, לא משנה באיזה כלי בוצע. המידה "כלל ופרט וכלל" באה ללמד אותנו, שכל אותן שש דוגמאות הינן סמל למגוון רחב של דרכים לרצח במזיד, והצד השווה לכולן הוא הפוטנציאל להרג הטמון בכלי הרצח.
רש"י על המילים "ואם בכלי ברזל הכהו" כותב: "בא ללמד שההורג בכל דבר צריך שיהא בו שיעור כדי להמית … חוץ מן הברזל שגלוי וידוע לפני הקב"ה שהברזל ממית בכל שהוא…". רש"י, כך נראה, אכן הבין את רשימת אמצעי הרצח כפרטים המפרשים את הכלל ולא תוחמים אותו.
במשלי י"ח, כ"א מופיע הפסוק המפורסם "מָוֶת וְחַיִּים, בְּיַד-לָשׁוֹן; וְאֹהֲבֶיהָ, יֹאכַל פִּרְיָהּ". רש"י מפרש רק את חציו השני (והפחות מוכר) של הפסוק וכותב: "ואהביה יאכל פריה. אוהב את לשונו ומרגיל לתורה אוכל שכרה בעולם הזה". אין לדעת למה דילג רש"י על חציו הראשון של הפסוק, אך בעיני יש בהחלט מקום לסברה שרש"י, כפשטן, לא ראה צורך בביאור הדברים, והרי הם כפשוטם – כפי שדברי תורה מחיים, כך ניתן גם להרוג באמצעות הלשון. רבנו יונה מגירונדי מחזק את השערתי זו כשכותב בפירושו על הפסוק: "ויזהר מלשון הרע כי מות בידו, וברב דבריו לא יחדל פשע, וסבה שתורידהו לדרכי מות". משמע – גם אם לא מדובר במוות מידי בידי הלשון, הרי בכוחה להוביל למעשי מוות. או במילים של היום – הסתה.
בחרתי להסתמך כך על מפרשים בכלל ועל רש"י בפרט משום שיש מי שבוחרים שלא לקרוא את רש"י, או לפחות להסתיר את רש"י מדבריהם כדי שלא יואשמו בהסתה לרצח. לפני שבועיים, בפרשת בלק, צווה ה' את משה: "קַח אֶת-כָּל-רָאשֵׁי הָעָם וְהוֹקַע אוֹתָם לַה' נֶגֶד הַשָּׁמֶשׁ…" (במדבר כ"ה, ד'). רש"י על אתר כותב את הדברים האלו: "והוקע היא תלייה כמו שמצינו בבני שאול והוקענום לה' ושם תלייה מפורשת". האם יש מקום לחשוב שהרב ישראל רוזן לא הכיר את אותו "רש"י על אתר" כשבחר דוקא בפסוק זה ככותר להשתלחותו בקהילה הגאה? מסופקני שכך.
הרב רוזן כתב, בין היתר, כי "הריני מניף עט-חנית כלפיי 'קהילתיות' בעלת-מום זו", האין כאן עוד אמצעי אפשרי לרצח? מעניין שהרב הביא, מכל הדוגמאות שהוא יכול היה להשתמש בהן כחיזוק לדבריו ששיח מעודד חיקוי ("יש חטאים שכל שיח ושיג פומבי אודותם מעודד את הלוקים בהם ומפתה אחרים לחקותם"), דוקא את הדוגמא לגלי התאבדויות. לדבריו, שיח על התאבדויות "טרגי ככל שיהיה – רק מעודד ללכת בעקבות". האם הוא ידע כי באתר 'כיפה', אותו אתר בו פורסמו דברי ההסתה שלו עצמו, פורסם לפני פחות משנה כי האחוז הגבוה ביותר של התאבדות מצוי בקרב הומואים דתיים?
מאמרו של הרב רוזן, בדגש על הפסקה החותמת אותו, הינו כתב הסתה לרצח. הדברים נכתבו סביב פרשיית הרצח בבר-נוער, אך מה שהפריע לרב הוא צמד המילים 'קהילה גאה' ולא עצם הרצח הנורא שהתרחש לפני ארבע שנים. עד המדינה בפרשה נוראית זו העיד: "הרוצח אמר לי 'איך גנון לא מת, העיקר הרגתי עוד כמה'". כנראה שדברים מסוג זה שפרסם הרב רוזן שמע גם אותו רוצח שהתכוון לרצוח "רק" הומו אחד, אבל בפוקס יצא לו לרצוח שניים אחרים, אבל מה זה משנה – כולנו אותו דבר, ולכולנו עונש זהה: "פומביות של חריגוּת דינה נחרץ בפרשתנו, בפסוק המצוטט בראש המדור: "והוקע אותם נגד השמש". כך לדעת הרב רוזן. ירי? תלייה, כפירושו של רש"י? מה זה משנה, אלו רק עוד דוגמאות לרצח במזיד.
