אתמול זכינו לארח במרכז למאבק בהמרה את הרב אילעאי עופרן, רב קבוצת יבנה, פסיכולוג ואיש חינוך.
הרב דיבר על המתח שבין השאיפה להשתפר לבין הרצון להישאר ׳אני׳, עניין חשוב ורלוונטי מאוד במיוחד לנו, נפגעי ההמרה והחיים בצילה, שכל הזמן סיפרו לנו שאנחנו צריכים להשתנות.
בפעילות השתתפו כ-30 חברים מכל הארץ. זכינו הערב גם לבשר על הקבוצה הטיפולית החדשה שלנו, שתלווה במשך עשרה מפגשים נפגעי "טיפולי" המרה בטיפול קבוצתי משותף.
פרטים על האירועים הבאים ועל הקבוצה ניתן למצוא באתר שלנו
לפני מאתיים שנה, כאשר בקייב הלכה אדל לבית הספר וסיימה לאכול את ארוחתה, היא מלמלה בשפתיה את ברכת המזון. כאשר שמעו על כך הבנות האחרות הלשינו עליה למורה כי היא יהודיה ומשכו אותה משערה. לפני אלף שנה, כאשר יוסף הלך בשווקים שבפס, לקחו ממנו כמה בחורים את ספריו וזרקו אותם לבאר רק משום ש"אין זה מקומם של יהודים".
התלבטתי הרבה על זה, אבל בא לי רגע שנדבר על פרשות השבוע – לא, לא ניצבים, אלא פרשת הילד בגבעה ופרשת ישרי לבב.
בשנה שעברה, לקראת המצעד השני, העימות בין חושך לאור הגיע לסף פיצוץ. המשטרה, בעקבות איומים לפגוע במצעד, דרשה לשנות את התוואי ולהרחיק אותנו ככל שניתן מהגרעין התורני המאיים, כלומר מהרחוב שבו גדלתי ומלב היישוב שלי. בהתערבות בג"ץ, שלמרבה המזל עדיין קיים במדינה הזאת, חלחלה ההבנה שלא יעלה על הדעת שבזמן שמצעדי דגלים ואירועי דת מתקיימים במועצה בשפע, תיאסר צעדה למען הסובלנות. בסופו של דבר, למרות נהירה המונית ומרגשת של תומכים מכל קצוות הארץ, היו שם יותר שוטרים מצועדים.
