ביום חמישי האחרון נערך בבר אילן כנס בנושא פסיכולוגיה יהדות: מעגלים נפגשים – פסיכותרפיה, דתיות ונטייה מינית. זהו הכנס הראשון מסוגו בבר אילן שעוסק נושא הומוסקסואליות בכלל, והומוסקסואליות דתית בפרט.
ראשון המרצים בכינוס היה ד"ר עופר מאורר, פסיכולוג קליני מומחה, מרצה לפסיכולוגיה במרכז ללימודים אקדמיים ומנהל צוות מטפלים גיי-פרנדלי, שהרצה בנושא היבטים פסיכודינמיים של פסיכותרפיה עם להט"בים (לסביות, הומואים, טרנסג’נדרים וביסקסואליים) – השלב האדיפלי בקרב גברים הומוסקסואלים. ההרצאה עסקה במהלך ההתפתחותי של הומואים ולסביות, בדגש על המסלול ההתפתחותי האופייני של ילד שיגדל להיות גבר הומוסקסואל. דגש הושם על הקונפליקט של הבחור הדתי ועל הסכנות החמורות, לדעתו, שאורבות עם פנייה לטיפול פסיכולוגי אצל מטפל המציע טיפול המרה או אצל מטפל אשר מסכים להציב כמטרה מוגדרת את שינוי הנטייה המינית.
אחריו הרצה הד"ר טוביה פרי, מנהל משותף של שירותי הייעוץ לקהילה של המחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטת בר אילן, בנושא בחירה או גורל – דילמות של מטפל דתי בהומוסקסואלים. ד"ר פרי הציג את המחקרים השונים בדבר אפשרות לשינוי נטייה מינית, הציג מקרים שבהם נתקל, הציג את ה"אני מאמין" שלו, וסיכם כי הוא לפני קבלת החלטות ארוכות טווח – כן ממליץ לנסות טיפול מעמיק לבדיקת הזהות המינית ואפשרות השינוי.
להרחבה – ראו מצגת.
אחרון הנואמים היה הרב שבתי רפפורט, ראש בית המדרש במכון הגבוה לתורה אוניברסיטת בר אילן, שהרצה בנושא ידיעת טוב ורע טיפול ובחירה.
בהרצאה דחה הרב את הטענה ולפיה אם התורה אסרה משהו סימן שיש לאדם בחירה חופשית להתגבר על האיסור, והוכיח כי יש מצבים בהלכה שדבר מסוים אסור ועקרון הבחירה החופשית אינו מוכיח כי הם יכולים לעמוד באיסור. מנגד, מסקנתו ההלכתית הייתה שלוּ נצא מנקודת הנחה שהומואים יהיו בגדר אנוסים – עדיין מעשה משכב זכור יהיה אסור.
בתום הערב נערך שו"ת עם הקהל וחילופי דברים בן המרצים בכנס.
