Search
My WordPress Page קו הקשב פתוח עכשיו
Search

בחורי ישיבה עם מראה בוגר יחסית ניגשו והתחילו שיחה רצינית. | #תובנות_מכיכר_ציון

בזמן שאורי החזיק את הדגל הגיע דתל"ש תומך ואמר שיש לו חבר שנעזר בארגון ירושלמי להומואים דתיים אז אמרתי לו שכנראה הוא מדבר על חברותא ושאני חבר ועד בארגון.
אוריה בן ברית, חבר ועד לשעבר ומייסד שותף של הקשת הסרוגה משתף על פרויקט 'נקודת מפגש', פרויקט שיח והסברה בכיכר ציון בירושלים שנוסד בעקבות רצח שירה בנקי ז"ל

כיכר ציון, חמישי בערב.

• אתמול נקודת מפגש השלימה השתלמות של ארבעה מפגשים, שלאחריהם התנסות מעשית, עם הרבה פנים חדשות בכיכר. זה לא רק מחמם לב, רואים את השינוי בהתמודדות עם מצבים שונים והיכולת לקיים יותר שיחות במקביל.

• זוג אמריקאים מברוקלין (נראו לא דתיים בהכרח אבל יהודים) התחילו לדבר עם מישהו מ'מדברים בכיכר'. הם כנראה שאלו אותו שאלות בעקבות הדגל אז הוא קרא לי ואמר שצריך כאן להט"ב דתי. הגעתי והתחלנו לדבר באנגלית. הייתה שיחה זורמת, חיובית ומעניינת, במהלכה האישה שיתפה לגבי מכריה הלהט"בים. יותר מהכל, הרגשתי שיש הרבה דברים שאני יכול לומר להם שהם יבינו כי הם אמריקאים. הייתה מין שפה משותפת ודברים שהם מאמינים בהם שישראלים ציניים אליהם לפעמים, בצדק או שלא. נקודה למחשבה.

• בחורי ישיבה עם מראה בוגר יחסית ניגשו והתחילו שיחה רצינית. השיחה התפצלה ועברתי לדבר מול בחור אחד. זו הייתה שיחה מתישה, תורנית-הלכתית מאוד, במהלכה הוא בדק את הידע שלי יותר מאשר ניסה להבין את העמדה שלי. לפניו הגיע בחור לא דתי עם בחורה דתייה שנבוכה מאוד מזה שהוא רצה להצטלם עם הדגל ולדבר אתי, כולו מחייך. פתאום כשהתחלנו לדבר יצאה ממנו התנגדות חזקה והוא גם נכנס למקום מתגונן ופחות מקשיב לא משנה כמה טוב עניתי לשאלות שלו. שיחות כאלה מתסכלות כי הרבה פעמים הן נחתכות בגסות על ידי הצד השני ונגמרות ככה. אפשר לומר שזה גם מה שקרה כאן. לא נותר לנו אלא לתת את המיטב שלנו בזמן שניתן לנו ולקוות שמשהו טוב ייצא מהשיחה הזו.

• כמובן, הערות וקללות תמיד יש. גם אתמול. היה בחור חרדי שחברים שלו ניסו להגיד לו לשחרר ולעזוב אותנו אבל משהו הציק לו והוא היה חייב להעיר הערות גסות חצי בצחוק ואז להגיד כמה דברים רציניים. הוא שאל לשמי כדי להתפלל לרפואתי אז פשוט חייכתי אליו. לא רוצה לשתף פעולה עם זה. היו גם כמה קללות והערות שזכו להתעלמות מוחלטת מצידי. לא תגובה, לא השתהות, אפילו לא מבט. זה בדיוק מה שאנשים כאלה מחפשים ואני לא אתן את זה להם.

• סוף סוף, ברוך ה', קיבלנו הבטחה לנוכחות משטרתית קבועה בכיכר בזמן הפעילות שלנו שם. כבר בתחילת הערב היה צעיר אחד שאיים על מישהי שהחזיקה את הדגל (שיעשה משהו לדגל) ומהר מאוד קראנו לשוטרים ששוחחו איתו בצד. בהמשך הגיע הבחור עם ההיסטוריה הכי ארוכה של אלימות כלפי נקודת מפגש, פעיל להב"ה בן 16 הכי קלישאתי שאתם מסוגלים לדמיין, סייר במקום ונעלם אחרי שראה שאני מצלם מרחוק (לא בטוח אם בגלל זה). אחרי זה הוא חזר והבחין בשוטרים, אז פתאום הוא לא היה אלים בכלל, נראה רגוע והקשיב לשיחות שלנו עם אנשים. כמובן שבצד הוא פתח קבוצת תמיכה לאנשים כמוהו שחושבים שהם טובים יותר מלהט"בים באיזושהי צורה אבל זה לא היה משנה כי לא היה למשחית רשות להזיק וזה היה מדהים ומרגיע. אני לא חושב שזה מקרי שדווקא אתמול בערב הייתה כמות עצומה של אנשים בכיכר, שהבנתי שחלק מהם נשארו עד אחת בלילה. ככה זה כשנותנים לדיאלוג להתקיים בלי הסחות דעת מיותרות.

• בזמן שאורי החזיק את הדגל הגיע דתל"ש תומך ואמר שיש לו חבר שנעזר בארגון ירושלמי להומואים דתיים אז אמרתי לו שכנראה הוא מדבר על חברותא ושאני חבר ועד בארגון. הוא לחץ לי את היד ואמר לנו בהצלחה וכל הכבוד שאנחנו שם. מלבדו, צעיר חמוד עם עיניים טובות ניגש לאורי בביישנות ושאל על הפעילות שלנו, ואז אמר לו תודה על הנוכחות עם הדגל. מדהים מה רק נוכחות עושה, קל וחומר כשבאותו כיכר נמצאים להב"ה. אנחנו נמשיך להגיע ונמשיך להיות פלטפורמה לדיאלוג בין החלקים השונים של ירושלים, בכבוד ובנועם.

שבת שלום!

"דע שאתה חשוב בעולם הזה"

בפעם הראשונה שסיפרתי להורים שלי שאני טרנסג'נדר, אימא שלי קצת הייתה בשוק אבל אבא שלי הוא הראשון שקיבל. לצערי הרב אבא שלי כבר לא איתנו, והרגשתי מאוד בודד. מכאן התחיל הרצון שלי להתחזק בדת ובאמונה, באתי מבית חילוני אז להתחיל כזה תהליך לבד זה לא כל כך פשוט כמו שזה נראה. 

קרא עוד »

הרהור מתמשך ואסוציאטיבי בחוויית הגלות והחֲציּוּת שלי.

הייתי מוכנה לשלם מחירים ואכן שילמתי. מחירים כבדים מנשוא. אולם למחיר הגלות הרוחנית, לא הייתי מוכנה. אני טרם יודעת להכיל את התסכול כאשר זכרונות צפים, או געגוע לישיבה וללימוד התורה מגיע.

קרא עוד »

הרודפים אותנו? שבו בפינה בבקשה, עם הפנים לקיר

יש המון המון שבח לומר, ואילו פי מלא דברי שבח אין אני מספיק להודות לכל מי שראוי להודות לו. בדין הייתי צריך לסיים בשבח, אבל לבי אינו מתיר לי. העוול שנעשה לי מצד אנשים הנסמכים על שירותיי ועל תרומתי פשוט קשה מנשוא.

קרא עוד »

שתפו את המאמר