בערבים האחרונים, כשהאזעקות נשמעות שוב ושוב ברחבי הארץ, חלק מחברי הקהילה הלהט״בית הדתית מוצאים את עצמם מחפשים עם מי לדבר. לפעמים זו הודעה בקבוצת וואטסאפ קהילתית, לפעמים שיחה עם מוביל קבוצה, ולפעמים פנייה לקו הקשב של עמותת חברותא.

מאז תחילת הלחימה מדווחים בעמותה על עלייה בפניות מצד חברי קהילה המבקשים לשוחח, לשתף או פשוט להיות בקשר. חלק מהפניות מגיעות באופן אנונימי לקו הקשב, ואחרות מתרחשות בתוך הקבוצות הקהילתיות הפועלות ברחבי הארץ או בפניות אישיות למובילי הקבוצות.

לדברי שני פינטו, פסיכולוגית קלינית ומנהלת מערך הסיוע והתמיכה בעמותת חברותא, מדובר בתגובה טבעית למציאות של מתח מתמשך.

"בתקופות של חוסר ודאות אנשים מחפשים דמויות יציבות – לא בהכרח אנשים שיש להם תשובות, אלא אנשים שהם מכירים וסומכים עליהם," היא אומרת.
"בקהילה כמו שלנו, מובילי קבוצות ומתנדבי קו הקשב הופכים באופן טבעי לדמויות כאלה."

כשאין תמיד מקום להיות בו עצמך

קהילת חברותא פועלת עבור להט״בים על כל הקשת הדתית – אנשים שלעיתים מתמודדים עם מורכבות בין הזהות הדתית שלהם לבין הזהות המינית או המגדרית שלהם.

בחיי היומיום, רבים מחברי הקהילה חיים בתוך מערכות חברתיות ודתיות שבהן לא תמיד קל להיות גלויים בזהותם. במצבי משבר לאומי, כאשר אנשים נמצאים יותר זמן בבית המשפחה או בתוך מסגרות שמרניות יותר, המתח הזה עלול להתעצם.

"יש אנשים שבחיי היומיום שלהם לא תמיד יכולים להיות לגמרי מי שהם – בבית, במשפחה או בסביבה הדתית שלהם," אומרת פינטו.
"לכן עבור חלק מחברי הקהילה, הקבוצה או הקשר עם הקהילה הם אחד המקומות היחידים שבהם הם יכולים להרגיש שייכים."

כשהלילה מגיע – הבדידות מתגברת

אחד הדפוסים המוכרים במצבי חירום הוא החרפה של תחושות חרדה ובדידות דווקא בשעות הערב והלילה.

"במהלך היום אנשים עסוקים יותר, אבל בלילה, כשהשקט חוזר והמתח מתעורר מחדש, הרבה רגשות מקבלים יותר מקום," מסבירה פינטו.

באחת השיחות האחרונות לקו הקשב פנה אדם שמתגורר לבדו באזור שבו נשמעות אזעקות לעיתים קרובות.

"הייתה אזעקה עכשיו," הוא אמר למתנדב. "כולם מסביב מתקשרים למישהו."

אחרי רגע הוסיף:

"אני מדבר עם המשפחה שלי על המצב… אבל יש חלקים מהחיים שלי שאני לא יכול להביא לשיחה הזאת."

המתנדב נשאר איתו רגע על הקו. לפעמים, דווקא ברגעים כאלה, מה שאדם צריך הוא פשוט לדעת שבצד השני יש מישהו שמבין את המורכבות שלו ושאיתו הוא לא צריך להסתיר חלקים מעצמו.

עבור אנשים שחיים לבד או שאינם יכולים לשתף את סביבתם הקרובה בזהותם או במצוקתם, השעות הללו עלולות להיות קשות במיוחד.

"אנחנו רואים יותר פניות דווקא בערבים," היא אומרת. "לפעמים אדם פשוט מחפש לשמוע קול אנושי."

שני פינטו, (צילום: אלבום פרטי)

כשהשגרה הקהילתית נפגעת

המצב הביטחוני הביא גם לצמצום או ביטול של חלק מהמפגשים הקבוצתיים. כאשר המפגשים אינם מתקיימים, חלק גדול מהקשר הקהילתי עובר למרחבים אחרים – בעיקר לקבוצות וואטסאפ ולשיחות אישיות.

"כשאין מפגש קבוצתי שמחזיק את המרחב, הרבה מהשיח עובר לפניות אישיות," אומרת פינטו.
"מובילי קבוצות יכולים למצוא את עצמם מחזיקים הרבה יותר שיחות אחד־על־אחד מהרגיל."

לדבריה, דווקא במצבים כאלה חשוב לחזק את המרחב הקהילתי.

"הרבה פעמים אנחנו חושבים שמוביל הקבוצה צריך להחזיק את כולם," היא אומרת.
"אבל בפועל קהילה טובה היא מרחב שבו אנשים מחזיקים אחד את השני."

קהילה שמאפשרת קשר אישי

קהילת חברותא פועלת כבר שנים רבות וגדלה בהתמדה, עם קבוצות ופעילות קהילתית ברחבי הארץ. לצד ההתרחבות, נשמר בה גם אופי של קהילה שבה אנשים מכירים זה את זה ונוצרים קשרים משמעותיים.

"יש משהו מאוד משמעותי בקהילה שבה אנשים לא מרגישים אנונימיים," אומרת פינטו.
"הקשרים האישיים שנוצרים בקבוצות מאפשרים לאנשים להרגיש שיש מי שמכיר אותם ורואה אותם."

לדבריה, דווקא המאפיין הזה מאפשר לתת מענה רגיש ומדויק יותר לצרכים שעולים מהשטח.

קו הקשב כחלק מרשת תמיכה

לצד הפעילות הקהילתית פועל גם קו הקשב של חברותא, המאויש על ידי מתנדבים שעברו הכשרה בהקשבה וליווי רגשי.

לדברי פינטו, תפקידם של המתנדבים אינו לפתור את המצוקות של הפונים אלא ליצור מרחב שבו ניתן לדבר.

"אנחנו לא צריכים להיות חסינים כדי להיות שם עבור אחרים," היא אומרת.
"לפעמים הדבר הכי משמעותי שאדם צריך הוא פשוט מישהו שמוכן להקשיב."

עצם האפשרות לדבר יכולה להקל משמעותית על תחושת הבדידות.

"לפעמים עצם זה שמישהו מצליח להגיד בקול את מה שהוא מרגיש כבר מוריד הרבה מהעומס."

מתנדבי קו הקשב. צילום: חברותא.

חוסן שנבנה מקשרים

מחקרים בתחום הפסיכולוגיה של מצבי חירום מצביעים על כך שקשרים חברתיים ותחושת שייכות הם גורמים מרכזיים בבניית חוסן.

בקהילת חברותא רואים בכך חלק מרכזי מהפעילות.

"חוסן לא נבנה מאדם אחד שמחזיק הכול," אומרת פינטו.
"הוא נבנה מרשת של קשרים בין אנשים."

לדבריה, התפקיד של הקהילה בתקופה כזו הוא להזכיר לאנשים שהם אינם לבד.

"בתקופות כאלה אנשים מחפשים מישהו להישען עליו," היא אומרת.
"התפקיד שלנו הוא להיות שם לרגע – להקשיב, להיות נוכחים, ולעזור לאנשים להרגיש שהם חלק ממשהו גדול יותר."

בנוסף לקו הקשב, עבור רבים מחברי הקהילה, התמיכה מגיעה לא רק דרך הקו – אלא דרך הקשרים שנוצרים בקבוצות, במפגשים ובקהילה עצמה.

חוסן לא נבנה מאדם אחד שמחזיק הכול –
אלא מקהילה שלמה שמחזיקה יחד.

קו הקשב של חברותא פועל בימים ראשון ורביעי בין השעות 20:00–22:00 במספר *2972 ומציע מרחב אנונימי לשיחה עבור להט״בים על כל הקשת הדתית.