בואו נדבר על פירוק משפחות.

בסוף השבוע האחרון פורסם ראיון חג עם הרב יגאל לוינשטיין, במסגרת העלון "עולם קטן" שמחולק חינם בבתי הכנסת. לוינשטיין מבהיר שם שמעולם *לא התנצל* על כך שכינה את ההומואים "סוטים", הרי הם "אנומליה מוחלטת", טרור תרבותי, יאדה יאדה יאדה. עכשיו, אלוהים עדי שאני מעדיף לאכול גפילטע פיש עד יום מותי מאשר להגיב שוב ללוינשטיין ודומיו, אבל בפראפראזה על דבריו נגד להט"בים: אם הוא היה עושה בביתו את מה שהוא עושה, לא הייתי אומר מילה. הבעיה היא שנותנים לו במה, ולכן צריך לצאת למאבק נגדו.

אם כך, יגאל סופרסטאר לוינשטיין. בתחילת הריאיון עוד צחקתי. הוא מצוטט שם כאומר שמשפחה של שני זכרים ומשכב זכר הם דברים נוראיים שלא יעלו על הדעת, וזה, במחילה, הצחיק אותי. תהרגו אותי, לא רואה את הנורא פה. בוא, אחי, נשים נרצחות על ימין ועל שמאל, ושני אבות זה מה שנורא בעיניך? לא יצאנו קצת מפרופורציה? אחר כך הוא טוען שזו בעיה מוסרית ומנמק בכך ש: "גם אדם חילוני לפני עשר שנים חשב שלא טבעי שזכרים נמצאים זה עם זה". אפשר להתווכח פה על כל כך הרבה דברים: על נקודת המוצא, על הטרמינולוגיה, על האמת ההיסטורית – אבל ביצ', פליז, מה הקשר בין מוסר לבין מה שמישהו חשב (או לא) לפני עשר שנים? באמת על זה אתה רוצה לבסס את הטיעון שלך? בקיצור, משעשע.

לאט לאט, עם התקדמות הקריאה, קרה מה שידעתי שיקרה והרגשתי איך הדם עולה לי לראש. זה לא שבוע קל להיות בו על הרצף הדתי-להט"בי (ואולי, זה לא שבוע קל להיות בו נקודה). מפלגת נעם, בן גביר, ליל הסדר וכו'. אבל אני חושב על הסטטיסטיקה. אלפי בני נוער נתקלו בכתבה הזאת בבתי הכנסת, ולפחות ל-10% מהם היא הייתה כמו צבת על הנשמה.

אני מדבר על ה"אנומליים", להגדרתו, אלו שניצני המשיכה הראשונים שהם מרגישים מקרבים אותם אל התהום. שחיים בתודעת טומאה, כישלון ואפס אופק. ואז כל הדרמה הפנימית שבתוכם נפרשת קבל עם ועלון כמאבק עולמי, סופה תרבותית שמושווית למלחמת יום כיפור (לא פחות!) וכמזימה שטנית לפירוק מוסד המשפחה. תוסיפו לכך את הסיכוי הסביר שרבים מקרוביהם כנראה הצביעו ט' השבוע, ותקבלו מתכון בדוק לשברון לב, דיכאון ותחושה שלעולם לא יהיה להם מקום – בביתם שלהם ואולי אפילו בכלל. וכאן המשפחה מתפרקת ומתפרדת, וכאן הבקע נפער. בנידוי, בהוקעה, בהתנשאות שמטאטאת מחוץ למחנה את מי שלא נולד לשבלונה. אני יודע כי הייתי שם.

וממרומי הפז"ם המעפן הזה אני יודע גם שיש עולם אחר, ושהדברים ייראו אחרת. אני יודע שכמעט ולא קיים מצב שאין ממנו מוצא, וזה לא ייאמן כמה זהב צפוי למי ששכשך בבוץ ויכול לו. אמנם כוחו של פוסט בפייסבוק הוא מגוחך מול דברי שטנה שמופצים במאות בתי כנסת, ומופנים כמו כיתת יורים למי שנתקל בהם בתמימות. אבל הלוואי שלפחות לב אחד שצריך לשמוע את הצד שכנגד, יקרא את המילים האלה וידע: אתה בסדר, אתה ממש מותק של בן אדם. מגיעים לך חיים נפלאים. ובניגוד למה שכתוב בכותרת של העלון הזה, בציונות הדתית יש בלבול. חתיכת בלבול חמור, חוסר אחריות מדהים כלפי רבים מבניהם ובנותיהם, התנערות עצובה מ"חביב אדם שנברא בצלם" ו"אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו". שאלוהים יעזור.

#מעת_לעט | אבישי חורי | #דעה

שתפו את המאמר

שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב twitter

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *