חיפוש
My WordPress Page קו הקשב פתוח עכשיו
חיפוש

באנו חושך לגרש

במשך תקופה ארוכה חשבתי שהקולות בראש שלי, אותם קולות שאמרו לי שאני טעות, שאני מקולקל, שאני לא ראוי לאהבה - הם האור, ואני החושך.

באנו חושך לגרש
״באנו חושך לגרש…כל אחד הוא אור קטן״.
חושך ואור, לכאורה 2 מראות שונים בתכלית הניתנים לפירוד מובהק.
אז איך זה ששנים לא ידעתי להבדיל ביניהם? שנים שלא ידעתי להבין מה האור ומה החושך בחיי.
במשך תקופה ארוכה חשבתי שהקולות בראש שלי, אותם קולות שאמרו לי שאני טעות, שאני מקולקל, שאני לא ראוי לאהבה – הם האור, ואני החושך.
שנים שהלב והנשמה חשכו אל מול האור הבוהק של הקולות שדרשו ממני להילחם בעצמי וערערו את הקרקע מתחת לרגלי. קולות שהלכו, התעצמו ונשמעו ממעגלים גדולים מרק אני עצמי, והגדילו את אורם, ואת החושך בתוכי.
אז איך מבינים מה האור ומה החושך? זו שאלה שאין לה שיקוי קסמים.
״כשם שהמעט מן האור מסלק הרבה מן החשיכה״, נכתב בספר חובת הלבבות, ואולי זאת התחלה טובה במסע אל עבר האור האמיתי שבתוכנו.
אחרי שנים של חשיכה נכנסה בי ההבנה שיש נקודות אור קטנות בחיי, נקודות אור אמיתיות. לא קולות שקריים, לא אמירות מבטלות, אלא נקודות שאורן זהר בעוצמה גדולה שלא ניתנת לכיסוי.
האנשים שאני אוהב שלא הפסיקו להרעיף אהבה, הדברים שחשובים שלי, ומעל הכל הקב״ה שכיוון אותי בתוך המבוך המטורף הזה של החושך והאור שבחיים צבעו את הלב שלי בנקודות אור קטנות, שהלכו והעלימו את החשיכה לאט לאט.
המלאכה הזאת עדיין מתמשכת, אך ככל שהזמן עובר אני מבין מה האור ומה החושך האמיתיים בחיי.
אני, על כל קשת התכונות, האמונות והאהבות שלי – אני הוא האור, וכל הקולות שניסו לבטל זאת הם החושך.
לכל אחד מאיתנו יש את ״המעט מן האור״ שלו, וכשנבין מה הוא, הוא יזרח מעל כל חשיכה.

החלמה מחורבן

ככל שאנשים נמצאים במצב נפשי גרוע יותר, עמידותם ללחצים פוחתת. כשאנשים מדוכאים או סובלים מטראומה ומחרדה – קשה להם יותר להכיל חוסר הסכמה ודעות מגוונות

קרא עוד »

הסיפור של עוז אפטקר

"הקורונה תוקפת בעיקר בלילות. במהלך היום אתה מרגיש טוב, אבל בלילות יש את הקטע של החום, כאבי הראש וכל הדברים האלה… לא ברור לנו עד הסוף איך נדבקנו"

קרא עוד »

אני זוכר את זה, שהוא הביט בי ואמר ש״זה לא אמיתי ורק מחשבות שווא ואי אפשר באמת לאהוב בנים, אתה לא רוצה למות לבד״.

אני זוכר את היום הזה טוב מאוד, כי הוא שרט לי את הלב. זוכר איך אבא שלי אסף אותי אחרי זה עם המונית שלו, ואיך נכנסתי וישבתי במושב האחורי כאילו הייתי לקוח זר, ורציתי שהוא ישאל אותי מי כיבה לי את הלב, איך היה אצל הרב, אבל אבא לא שאל.

קרא עוד »

שתפו את המאמר