באנו חושך לגרש

במשך תקופה ארוכה חשבתי שהקולות בראש שלי, אותם קולות שאמרו לי שאני טעות, שאני מקולקל, שאני לא ראוי לאהבה - הם האור, ואני החושך.

באנו חושך לגרש
״באנו חושך לגרש…כל אחד הוא אור קטן״.
חושך ואור, לכאורה 2 מראות שונים בתכלית הניתנים לפירוד מובהק.
אז איך זה ששנים לא ידעתי להבדיל ביניהם? שנים שלא ידעתי להבין מה האור ומה החושך בחיי.
במשך תקופה ארוכה חשבתי שהקולות בראש שלי, אותם קולות שאמרו לי שאני טעות, שאני מקולקל, שאני לא ראוי לאהבה – הם האור, ואני החושך.
שנים שהלב והנשמה חשכו אל מול האור הבוהק של הקולות שדרשו ממני להילחם בעצמי וערערו את הקרקע מתחת לרגלי. קולות שהלכו, התעצמו ונשמעו ממעגלים גדולים מרק אני עצמי, והגדילו את אורם, ואת החושך בתוכי.
אז איך מבינים מה האור ומה החושך? זו שאלה שאין לה שיקוי קסמים.
״כשם שהמעט מן האור מסלק הרבה מן החשיכה״, נכתב בספר חובת הלבבות, ואולי זאת התחלה טובה במסע אל עבר האור האמיתי שבתוכנו.
אחרי שנים של חשיכה נכנסה בי ההבנה שיש נקודות אור קטנות בחיי, נקודות אור אמיתיות. לא קולות שקריים, לא אמירות מבטלות, אלא נקודות שאורן זהר בעוצמה גדולה שלא ניתנת לכיסוי.
האנשים שאני אוהב שלא הפסיקו להרעיף אהבה, הדברים שחשובים שלי, ומעל הכל הקב״ה שכיוון אותי בתוך המבוך המטורף הזה של החושך והאור שבחיים צבעו את הלב שלי בנקודות אור קטנות, שהלכו והעלימו את החשיכה לאט לאט.
המלאכה הזאת עדיין מתמשכת, אך ככל שהזמן עובר אני מבין מה האור ומה החושך האמיתיים בחיי.
אני, על כל קשת התכונות, האמונות והאהבות שלי – אני הוא האור, וכל הקולות שניסו לבטל זאת הם החושך.
לכל אחד מאיתנו יש את ״המעט מן האור״ שלו, וכשנבין מה הוא, הוא יזרח מעל כל חשיכה.

מאז שאני זוכר את עצמי, היה לי יותר נוח לכתוב ביד שמאל

מאז שאני זוכר את עצמי, היה לי יותר נוח לכתוב ביד שמאל. זה אף פעם לא היה עניין גדול מבחינתי, פשוט בגיל מסוים הבנתי שקוראים לזה להיות שמאלי, ושרוב בני האדם משתמשים ביד ימין.

קרא עוד »

את שאהבה נפשי

"את שאהבה נפשי" הוא מחזה שכתב איתי סגל, שעיקר עלילתו עוסקת בפיגוע בברנוער ובטיפולי המרה. בלב ההצגה יהונתן, בחור צעיר מיישוב דתי שנפגע בפיגוע ונדרש להתמודד עם החשיפה בפני משפחתו בעקבותיו.

קרא עוד »

שתפו את המאמר

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *