חדרנו למיינסטרים הדתי: עד כה חברותא הופיע פעמיים ב"סרוגים".
בפרק 6 מניח נתי על המיטה של רועי דפים מודפסים ובהם מידע על הומואים דתיים, וכשרועי מתעמת עמו על הדפים אפשר לראות את סמליל חברותא מתנוסס בראש אחד הדפים.
בפרק 7 כבר עברנו שלב: הפרק נפתח בזום-אין על אתר חברותא (הגרסה הישנה) עת רעות גולשת בו וקוראת בו כדי להכיר טוב יותר את העולם ההומואי הדתי.
.
המילה הגדולה הזו, האירוע הגדול והיקר הזה. עזבו רגע מאבקים, הכרה מהמדינה, הפלות של הצעות חוק לברית זוגיות וחתימה ברבנות. לא מה זה אומר לאנשים אחרים, אלא מה זה אומר בשבילנו-הומואים בחיים קהילתיים דתיים ומוקפים סטרייטים, לא עלינו.
אמרנו שהיום שמים את המחלוקות בצד ומדברים אהבת חינם. אז היום אני שם בצד את הביקורת שיש לי ואני רוצה להגיד שבעיני הסיטואציה הזו מרגשת וחשובה.
אני זוכר שכשאוליבר נולד, חיפשנו מקום להתארח בו בבית הכנסת וגם ללכת למקווה, ואז פגשנו ברב ברוס הנדיר והמדהים שארגן לנו חגיגה מאירת עיניים בבית הכנסת בפורטלנד בארה״ב. כשהגענו, לא האמנו – המונים מהקהילה היהודית הגיעו כדי לחגוג איתנו. הרגשנו כמו משפחה אמיתית.
אתמול כתב יאיר שרקי ברגישות ובאומץ רב שהוא ״אוהב בנים ואוהב את הקדוש ברוך הוא״, ומאז הוא זוכה לתמיכה נרחבת ומרגשת | יודע האדם: כמה הייתי רוצה להמשיך להאמין בזה או בזה, כמה הייתי שמח אם הכל היה שונה
אבא שלי הביט בי דרך המראה הקטנה שתלויה במונית שלו, וראיתי לו את זה בעיינים. ראיתי שכאב לו לספר לי על ההוא שקרא לו הומו וירק. חשבתי על זה, מה זה בשביל אבא לילד הומו לשמוע אדם מבוגר אחר מקלל אותו, תוך כדי יריקה, וקורא לו ״יא הומו״
