מה צריך בסה"כ בן אדם
בשביל לחיות
מה צריך בסה"כ בן אדם…
שואל השיר המפורסם וגם עונה-אהבה אהבה כול הזמן.
אהבה, אחווה שלום ורעות, זה מה שהייתי מוסיף.
אהבה ורעות בין בני זוג
אחווה קהילתית דתית פנימית וגם אחווה עם החברה הישראלית
ושלום פנימי בתוך האדם פנימה וגם שלום עם בורא עולם
אלו עקרונות שמנחים אותי כול חיי. אלו העקרונות שספגתי בקהילה הדתית בה גדלתי וגם בכול שאר המקומות בהם דרכתי בחיי. אם זה במכינה קדם צבאית ואם זה בצבא.
וכן מצאתי גם את הערכים הללו גם בתוך "חברותא-הומואים דתיים" שבה אני חבר.
מצאתי בית דתי שבדיוק כמו בקהילה הציונית דתית בה גדלתי בירושלים, לא שופטים אותך על פי רמת הדתיות שלך. מצאתי בית דתי שבו הקבלה שלי כהומו היא שלמה ואמיתית, בלי כוכבית שאומרת "הומו דתי? רק עם עמדת בתנאי סף ובקבלת חותמת כשרות למהדרין מין הרב."
בבית הזה לא מתעלמים מצד אחד מכך שאנחנו דתיים, להפך…זה דבר שמאתגר ועוזר לבנות את המציאות של חיינו. אך גם לא מתעלמים ממציאות שבה ריבונו של עולם ברא אותנו באופן שלם ועם בינה ודעת, ומתוך אותה בינה ודעת יודעים בבית הזה שקבלה אמיתית פנימה ומתוך גם החוצה, לא יכולה להתקיים בד בבד עם החדרת תודעה תת הכרתית שאפשר/צריך להשתנות.
הרי לא רק שאין חובה דתית להשתנות, אפילו האגודה הישראלית לפסיכולוגיה ביחד עם אגודות דומות רבות מאוד ברחבי העולם יצאו ויוצאים כנגד סוג כזה של מעשי הונאה בדמות טיפולי המרה.
השיטה להמרה כול כך זרה ליהדות שצריך ליבא אותה מהנצרות.
מצאתי בית שכבר 7 שנים עושה ופועל רבות בתוך הציבור הדתי בכדי לקיים שיח אמיתי אמיץ וכנה. שיח שכבר רואה פירות בדמות קהילות דתיות שמקבלות בתוכן גם זוגות הומואים דתיים, שיח אמיץ עם שלל רבנים בתוך הציבור הדתי ואף פעילויות חינוכיות לאנשי חינוך בציבור הדתי.
בד בבד עם השיח הפנים קהילתי, חברותא לא שוכחת שאנחנו לא לבד באוניה שנקראת מדינת ישראל ועל כן היא עוזרת ותומכת בשלל מאבקים כלל ציבוריים שמטרתם היא אחת-אהבה אחווה ושיוויון בין כול אזרחי הארץ הזאת.
הציונות הדתית היא מפעל אדיר, שמחבר בתוכו הרבה ניגודים. התמזל מזלי וגדלתי בקהילה ציונית דתית אמיתית אשר חיברה לי את כול הניגודים הללו. אחרי שנים מצאתי לעצמי עוד קהילה שמשקפת בשבילי את אותה ייחודיות ציונית דתית שבה גדלתי. אותה קהילה בעלת כושר לחבר ניגודים ולהפוך אותם למשהו אחד ואמיתי. קהילה שבה הבנתי שבאמת אפשר לחיות כהומו דתי בלי אף תחושת אשם, בלי אף תחושת ניכור, בלי אף תחושה שיש מישהו שטוב יותר ממני רק כי הוא מחמיר ממני. כולנו שווים.
אשרי הבית הזה שנתן לי טעם לחיי.
