Search
My WordPress Page קו הקשב פתוח עכשיו
Search

אפטר פורים עצוב לנו ;(

והשנה החלטתי שוב ללבוש את המכנס האדום הזוהר האהוב עליי. ה"פעם בשנה" שאני מרשה לעצמי.. ופורים זה הרי חג שמנרמל ושובר מוסכמות, להוציא באותנטיות את הפנימיות, להיות "הכי יפה כמו שאת". ובכן, גיליתי שלא.

אפטר פורים עצוב לנו ;(

זאת השנה הראשונה שהגעתי למסיבת פורים המדוברת בנחלאות בירושלים.. מאות א.נשים צבעוניים שמחים ושמחות. זה גם ככה אירוע מציף, עוד יותר בערבוביה של המציאות המלחמתית ותקופת המילואים.

והשנה החלטתי שוב ללבוש את המכנס האדום הזוהר האהוב עליי. ה"פעם בשנה" שאני מרשה לעצמי.. ופורים זה הרי חג שמנרמל ושובר מוסכמות, להוציא באותנטיות את הפנימיות, להיות "הכי יפה כמו שאת". ובכן, גיליתי שלא.

בעודי פוסע בין ההמון, מסתבר שהמכנס שלי גבה תשומת לב רבה יותר משחשבתי..

הראשונה, לצד חברותיה, קראה לעברי בגיחוך: "כבר עברת צד תגיד? או שעדיין לא הבנת?!". קצת מופתע והמום, המשכתי הלאה. אולי לא הבנתי והיא ניסתה להתחיל איתי?..

בדיוק אז נער חב"דניק צעק לעברי: "הנחת תפילין היום?", ובגלל שהנחתי, ואפילו קראתי מגילה באותו הבוקר במניין חב"ד, סימנתי לא עם הראש וצעדתי קדימה. "אהה לא משנה, אתה הומו!" הוא הכריז כמבטל את קיומי.

והרגשתי כאילו הלכתי לאיבוד קצת יותר במרחב. בירושלים שלי, שלנו, זאת שעליה אמר דוד המלך בתהילים: "יְהִי־שָׁל֥וֹם בְּחֵילֵ֑ךְ שַׁ֝לְוָ֗ה בְּאַרְמְנוֹתָֽיִךְ". ואיפה שלום. ואיפה שלווה. ואיפה שמחה.

וכולי תפילה, ששנה הבאה נוכל לייצר מרחב בטוח מעט יותר. שיאפשר לכולנו, להיות ולשמוח, לזהור באדום ובכל הצבעים.

הסיפור של נריה שמעון

"יצאתי מהארון עוד לפני שנפגשתי עם גבר, עוד לפני שהיה לי משהו עם מישהו… לא הרגשתי שום צורך לחכות לזוגיות או להתנסות. זאת פשוט הייתה ההרגשה שלי"

קרא עוד »

אין זה מקומם של יהודים

לפני מאתיים שנה, כאשר בקייב הלכה אדל לבית הספר וסיימה לאכול את ארוחתה, היא מלמלה בשפתיה את ברכת המזון. כאשר שמעו על כך הבנות האחרות הלשינו עליה למורה כי היא יהודיה ומשכו אותה משערה. לפני אלף שנה, כאשר יוסף הלך בשווקים שבפס, לקחו ממנו כמה בחורים את ספריו וזרקו אותם לבאר רק משום ש"אין זה מקומם של יהודים".

קרא עוד »

אני זוכר את זה, שהוא הביט בי ואמר ש״זה לא אמיתי ורק מחשבות שווא ואי אפשר באמת לאהוב בנים, אתה לא רוצה למות לבד״.

אני זוכר את היום הזה טוב מאוד, כי הוא שרט לי את הלב. זוכר איך אבא שלי אסף אותי אחרי זה עם המונית שלו, ואיך נכנסתי וישבתי במושב האחורי כאילו הייתי לקוח זר, ורציתי שהוא ישאל אותי מי כיבה לי את הלב, איך היה אצל הרב, אבל אבא לא שאל.

קרא עוד »

זו הבשורה?

גדלתי על ברכי הציונות הדתית. אני מאמין גדול בערכיה, משוכנע שיש שם אמת גדולה, רחבה ומאירה. יש שם חיבור מפרה בין תורה וחיים, בין חומר ורוח, בין ערכי הנצח להוויה המתחדשת.

קרא עוד »

את שאהבה נפשי

"את שאהבה נפשי" הוא מחזה שכתב איתי סגל, שעיקר עלילתו עוסקת בפיגוע בברנוער ובטיפולי המרה. בלב ההצגה יהונתן, בחור צעיר מיישוב דתי שנפגע בפיגוע ונדרש להתמודד עם החשיפה בפני משפחתו בעקבותיו.

קרא עוד »

שתפו את המאמר