מורי ורבי במכון הגבוה לתורה בבר אילן היה אומר: "בפורים עלינו לצאת מהארון ולהיות יהודים גאים". נזכרתי במשפט הזה לאחרונה, כשאני מעיין בספרו של פרופ' שלום רוזנברג "בעקבות הזמן היהודי" שעוסק בהגות על אודות מועדי השנה היהודית.
אז האמת היא שעליצות וצחוק זה נחמד – אבל פורים הוא ממש לא חג קליל ושמח. קודמת לו תענית ולעתים נדמה שכל הצחוק והשתייה המופרזת באים כדי לעזור לנו להתגבר על משהו מאוד מאיים שיש בחג הזה. כי יש בו חשיפה גדולה ומסוכנת. כשאסתר נלקחת לארמונו של אחשוורוש, היא לא מגלה את מוצאה ומרדכי אף מבקש ממנה במפורש שלא תעשה זאת. אולי גם מתוך מודעות להלך הרוחות האנטי יהודי שקיים בארמון המלך ומתוך חשש שאם מוצאה יתפרסם ברבים, היא עלולה להפוך לאחרונת השפחות. אסתר מחופשת לגויה בהצלחה רבה, או כפי שניסח זאת שלום רוזנברג, יש לה "מסמכים אריים" ששומרים עליה לעת עתה. סיפור שלה מזכיר את סיפורה של אותה אשת אדמו"ר מימי השואה, שהייתה בעלת עיניים כחולות ודיברה גרמנית עם מבטא ברלינאי. בהזדמנות אחת היא ישבה נסעה ברכבת עם בנה התינוק ולידה קבוצה של חיילים גרמניים. כשהם הרעישו מדי, היא העירה להם שהם עלולים להעיר את חייל היטלר העתידי. ובכן, יש מצבים בהם פשוט מסוכן להיחשף.
ואז מתברר שמעל כל יהודי פרס מרחפת סכנה. ודווקא עכשיו – מרדכי מבקש מאסתר "לצאת מהארון". זהו מהלך מסוכן לכל הדעות. ראשית, אסור להיכנס למלך. שנית, לא בטוח שגם אם אסתר תיכנס אליו בשלום, היא תצליח לשנות את דעתו. ושלישית – דבר אחד בטוח: ברגע שאסתר תחשוף את עצמה – לא תהיה לה דרך חזרה ואולי בכך היא תחרוץ את גורלה. אך מרדכי מתעקש. "כי אם החרש תחרישי בעת הזאת רווח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר". אם לא תצאי מהארון – מישהו אחר יעשה זאת. וכתוצאה מכך את לא תמלאי את שליחותך. עד שלב מסוים אולי נכון להתחבא. אבל מגיע זמן להיחשף ואף לעמוד על נפשנו. אין ברירה אחרת.
יציאה מהארון היא דבר מאד אישי ואאוטינג כפוי פסול בעיני. אך איננו יכולים להרשות לעצמנו – עדיין – להאמין שזה עניין שאין לו משמעות מעבר לפרטית. כל יציאה מהארון היא עוד צעד לקראת קבלה חברתית וסבלנות. כאן כל הומוסקסואל ולסבית הם שליחים וסוכנים של שינוי חברתי. אין "יוצאים מהארון" מקצועיים. כל אחד מאיתנו שילם את המחירים האישיים שלו. ואף אחד אינו יכול לצפות מראש בוודאות מוחלטת את כל ההשלכות. וכאמור – לא ניתן לחזור לארון. אך מגיע שלב מסוים שבו מבינים שלא ניתן להתחבא מעצמנו. גם לא באר(מ)ון של אחשוורוש.
יהי רצון שבפורים הזה נצא מהארון ונהיה יהודים גאים, כפי שנאמר "ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות ועטרת זהב. והעיר שושן צהלה ושמחה". נדמה לי שרש"י מפרש "שמחה – עלזה והתרוממה רוחה".
