והייתה פעם מערכת בחירות אחת שבה זהבה גלאון רפררה לנאום הסוטים וקבעה נחרצות: "זה או אנחנו או הם". הדיכוטומיה הכוזבת הזו מסוכנת הרבה יותר ממה שהיא נראית במבט ראשון.
***
אני מניח באמת ובתמים, בלב שלם, שכל מי שמדבר על הקהילה ההומו לסבית ומתנגד להיקהלות של הומואים, לסביות, ביסין וטרנסין – יש בידו עוון גדול. אני מניח באמת ובתמים שבסך הכל, בשקלול המעלות והחסרונות, טוב לכולנו יחד מאשר לבד. ואני מאמין באמת ובתמים שאיחוד מאבקים, כשלעצמו, אסור לו להיות אוטומטי. אני פועל, בד' אמותיי כמחנך, כדי לגדל דור שמודע למתחים בין זהות לאומית יהודית לזהות לאומית דמוקרטית. אני רוצה שהתלמידים שלי יידעו על עוולות שעשינו (שהמדינה שלנו עשתה) לציבורים שונים במהלך שנות קיומה. אני רוצה שהתלמידים שלי יתבעו מהמדינה לשרת את כל האוכלוסיות הנמצאות תחת שלטונה, ושהם יפנימו את העקרון הבסיסי שאין אפשרות לקיים דמוקרטיה אם אין לכל הנשלטים אפשרות להשפיע על השלטון. אני גם דורש מהתלמידים שלי לגבש עמדות מורכבות בסוגיות כלכליות. אני בהחלט סולד מצורות אינפנטיליות של סוציאליזם, אבל קשה לי אפילו יותר לי עם ילדי זין שבאמת מאמינים שמס זה שוד.
***
אני מאמין בלב שלם בכל מה שכתבתי עד כה, ובכל זאת מעולם לא ראיתי לעצמי את החירות לכפות איחוד מאבקים על הקהילה שנבחרתי לשרת. מי שקיבל תפקיד לשרת ציבור מסוים, חובתו להגן על האינטרסים של אותו הציבור, ולא לכל האוכלוסיות המופלות לרעה, המדוכאות, המוחלשות, הסובלות – לא לכולן אותם האינטרסים. אני מתנגד לאספקת נשק למדינות מסוימות, אבל אם מחר בבוקר יציע לי סוחר נשק לממן טיפולים לנפגעי המרה – אקח את הכסף בלי למצמץ (לכסף, כידוע, אין ריח). אני שמח לקבל כסף מהקרן החדשה ואשמח לקבל כסף מקרן תקווה, ואני אשתף פעולה עם כל גורם שיתרום לרווחתה של האוכלוסייה הלהט"בית הדתית במדינת ישראל בלי שום קשר לעמדותיו של אותו הגורם לגבי יהודה ושומרון או יושביהן (אני, אגב, גר באלון שבות).
***
לכנסת שלנו נבחרו לפחות שני אנשים שלא באו אליה אלא במטרה להרע עם להט"בים. יש בערך עוד כחמישה שמאוד חשוב להם להרע עם להט"בים, אלא שהם בהחלט מעוניינים לשרת את אזרחי ישראל על פי מיטב השקפתם, או למצער – להיטיב עם בוחריהם על חשבון כל שאר אזרחי ישראל. כל שאר חברי הכנסת, *כל שאר חברי הכנסת*, הם אנשים היכולים לפעול למען הקהילה הדתית הגאה, ויש סיכוי שיעשו כך. גם כאן, קצתם רוצים לשרת את כל הציבור, קצתם רוצים לשרת את בוחריהם על חשבון שאר הציבור. זה לא משנה. חובתנו היא לדבר איתם, לא לקונן על בחירתם. תאמינו לי, גם אני הייתי מחליף חלקים שלמים מעם ישראל אם הקב"ה היה טורח להתייעץ איתי. קודם כל הייתי נפטר מכל עובדי האלילים, אחר כך מכל מי שלא רואה חשיבות בלימוד חומש, רש"י ורמב"ם, אחר כך מאנשים שאוהבים את אריסטו ולא את אפלטון. את כל מי שלא אוהב את לאה גולדברג הייתי מחייב בחוק להעתיק מאה פעם בכל יום את אהבתה של תרזה די מון או את דירה להשכיר, הכל לפי רמתם השכלית. למרות התוכניות המבריקות שלי, מסיבות השמורות עמו, בחר הקב"ה לברוא אנשים שאינני סובל, ובמעין לעג לרש הוא אפילו שיבץ אותי ואותם באותו העם, באותו הדור, באותה המדינה. את הרמב"ם נקבל מאת הא-להים ואת אוהבי אתגר קרת לא נקבל? אם באמת ובתמים אתם רוצים להחליף את העם, לכו והחליפו את העם. בעיניי, לא זה הדרך.
***
למדינת ישראל מנגנונים שלטוניים רבים, רבים מאוד, מלבד הממשלה. גם בתוך הממשלה עשויות להיות אג'נדות מנוגדות במשרדים שונים. החרדה מהרכב הקואליציה החדשה המשוער היא רגש לגיטימי. יש מי שבוחר לקטר מפני שהוא נכנע לחרדה הזו, וזה מובן בהחלט, אם כי לא מאוד ראוי. יש מי שבוחר לקטר מפני שהוא מעוניין לתרום לקהילה שלנו רק כשזה קל. זה מאוד נעים להתכופף להרים כסף מהרצפה, ולמי יש כח, רחמנא ליצלן, למול לבבות ורק אחר כך לקבל תקציבים. יש גם פעילים פוליטיים מובהקים שרוכבים על הקהילה שלנו ועל החרדות שלה. כמו בן זוג מתעלל הם רוצים שנחשוב שאין לנו אף אחד מלבדם. הם רוצים שנהיה תלויים בהם. את המשחק הזה אני מסרב לשחק. יש עם מי לעבוד, והולך להיות לנו טוב. על אפם ועל חמתם – של שני חברי כנסת שלא באו אלא כדי לשנוא, ושל לא מעט חברי כנסת שרוצים שנהיה אומללים אם אינם בקואליציה – על אפם ועל חמתם של כל אלה יהיה לנו טוב, כבר עכשיו. אין צורך לחכות לבחירות הבאות.
***
יש לנו הרבה עבודה.
אני עובד. משנה כל יום את המציאות. השתקעתי לכתחילה ביישוב שחלק מחבריו רואים בי עצם בגרון, שחלק מהוריו כועסים על שאני מקלקל את הנוער, שחלק ממנהיגיו היו מוותרים בשמחה על התרומה שלי למוגנות הלהט״בית באזור, כי מוגנות להט״בית זה בדיוק ההפך ממה שצריך.
גם בגטאות (המכונים מרחב מוגן) של גייז במישור החוף לא כולם היו מקבלים אותי בשוויון נפש. לא אצטט פה את התגובות המבישות שהיו בזמנו להחלטת הבית הפתוח להקדיש מצעד בירושלם לדת ולגאווה.
ולא רק אני. יש יותר ממניין אנשים אצלנו בחברותא שכל אחד מהם עושה פי כמה ממני, ובהצלחה רבה. אנחנו מזיעים על זה. אנחנו מזיזים הרים. אנחנו מגביהים עמקים. אנחנו מאירים חושך. אנחנו עובדים יותר קשה כשצריך. להתייאש? עכשיו?! השתגעתם?!?!
יש לנו הרבה עבודה. אני עובד. תצטרפו?
יהונתן־גיל רוסן־ממן הינו יו"ר שותף בחברותא
