בהמשך לטור דעה של הרב אברהם סתיו על להט"בים דתיים בשבת האחרונה. אשתף בתוגבתי:
***
הרב אברהם סתיו, אני חושב שהמילה שחיפשת בפתיחת דבריך היא קוויר (או אולי גיי באנגלית), אדם שהוא חריג מהציפיות הסיס-הטרו-נורמטיביות של החברה שלנו, ולא המילה הומו או הומוסקסאול. כשאנשים להט"בים מזדהים עם דמויות כמו בובספוג או אלזה "ומשייכים" אותן לקהילה הגאה הם לרוב לא מסווגים אותם מבחינת נטייה מינית או זהות מגדרית, אלא מצביעים על חוויה משותפת. בדרך כלל החוויה הזאת לא תהיה של אחת הזהויות הכלולות באותיות להטבא"ק+. זו פשוט חוויה כללית יותר, החוויה של שונות בתוך חברה שמניחה שכל בן נמשך לבת, שמבוגרת בשנות ה-30 שלה צריכה להתעניין בקשרים רומנטים, ושהחוויה המגדרית של כל אחד.ת היא או גבר או אשה. המילה היותר כוללנית לזהות השונה הזו היא המילה קוויר. הקושיה – איך ייתכן שלספוג או לכוכב ים תהיה נטייה מינית או זהות מגדרית שונה, רלוונטית כמו הקושיה איך ייתכן שבובספוג מדבר, שיש לו רישיון נהיגה, ושהוא לובש חולצה מכופתרת ועניבה.
מן הוויכוח הטרמינולוגי – הומו או קוויר – אנחנו מגיעים לכותרת המשנה של המאמר, הטענה המרכזית שלו, "ראוי להפריד את הנושא הלהט"בי מן המכלול החילוני–פרוגרסיבי שאליו הוא הולך ונקשר". יש פה עוולה היסטורית שצריך לתקן. הנושא הלהט"בי לא נקשר עם הזמן למכלול פרוגרסיבי, התנועה הגאה מאז ומתמיד היא חלק מאידאלוגיה שמאלנית ופרוגרסיבית. החל ממגנוס הירשפלד בגרמניה של שנות ה-20, שפעל למען חקר הגבולות של מין ומיניות ולפריצתם, לאגודת מאטאשין – הארגון הגיי הראשון בארה"ב – שרוב מייסדיו היו קומוניסטים ובעלי עמדות פרוגריסביות אחרות, עד לארגון הגאים הראשונים בארץ, האגודה ואל"ף שפעלו מתוך עקרונות של שוייון זכויות ופמניסיטיות, שהם עקרונות של המחנה הפרוגסיביטי (לפחות אז, אם גם לא היום).
אני יודע שהרבה מחבריי הלהט"בים הדתיים היו מסכימים עם המאמר שלך, ולכן הרגשתי צורך לכתוב. היכולת להיות להט"ב ושמרן היא פרי פעילותה של תנועה שהיא פרוגרסיבית בשורשה. אני לא אומר את זה כדי להגיד שיש סתירה מהותית בין להיות להט"ב ללהיות שמרן אלא כדי לאתגר. לו התנועה הגאה לא הייתה כפי שהייתה, לא הייתה שום קבלה של להט"בים בחברה הדתית, להט"בים עדיין היו נשלחים לטיפולי המרה, והניסיון לשדך הומואים עם לסביות היה עדיין בעיצומו. ואם תאמר שהדברים עדיין קורים, יש להטעים שהם קורים פחות, ועם הרבה יותר התנגדות מצד החברה, שמבינה שמשהו צריך להשתנות מתוך ערכים דתיים חברתיים.
אם רוצים להפריד את הנושא הלהט"בי מן המכלול החילוני-פרוגרסיבי, צריך לספק תשובה אמיתית איך הוא יכול להתקיים בעולם שמרני. ובכן שאלתי. מה יש לשמרנות להציע לנער ההומו בן 15 או לאשה הטרנסית בת 42 שמחפשים איך לגשר בין החיים הדתיים שלהם למכשול (לכאורה) שזהות המינית או המגדרית שלהם מציבה? האמירה שמבחינת מרכיב אחד בזהותו של האדם הלהט"ב יש ניגוד תהומי בינו לבין התורה – ותו לא מידי – כמוה כאמירה שלהט"בים לא באמת ראויים לבוא בקהל ה', כי החיים שלהם לא יכולים להסתדר עם התורה במלואם.
בשולי הדברים, חשוב גם לציין שניקלודיאון מעולם לא אמרו שבובספוג הוא הומו. בציוץ המדובר הם ציינו אותו כחלק מקבוצה של דמויות גאות אחרות לכבוד חודש הגאווה. וכן, א-מיניים הם חלק מהקהילה הגאה.
#דעה | Jason Greenspan
