חיפוש
My WordPress Page קו הקשב פתוח עכשיו
חיפוש

אני אוהב את תמיר

בכיתה י' מגלה דני מרוז שהוא מאוהב, ולא באסנת שמחזרת אחריו ומבקשת ממנו חברות, אלא בתמיר, החתיך של המחזור. רק שדני עמוק בארון ומפחד לחשוף את עצמו ובטח לא בפני תמיר, שהוא סטרייט גמור, והימים הם סוף שנות השמונים והסביבה לא ממש עוזרת. גם לא הבית ובטח לא היועצת החינוכית של בית הספר שאליה הוא מנסה להגיע כדי לקבל ייעוץ. הכול מסובך ולא פתור, כי להתבגר זה לא פשוט, גם אם אתה "רגיל" – ודני הוא ממש לא רגיל.

"קוראים לי דני מרוז," אמרתי , "ואני רוצה לדבר איתך על משהו"

"בשביל זה אני כאן." ענתה חמציצה היועצת והזדקפה. אוסף השרשראות שלה התנועע על בטנה והשמיע קול קרקוש.
"העניין הוא", אמרתי ועצרתי לרגע, קצת בשביל הרושם והרבה בשביל למצוא את הכוח להמשיך, "שאני הומוסקסואל".
חמציצה הביטה בי בעיניים מצומצמות והנהנה. היא קמה ממקומה והחלה לשוטט בחדר, ידיה שלובות מאחורי גווה, מקיפה את השולחן ואותי גם יחד.
"איך אתה יודע?" שאלה.
"אני יודע," אמרתי.
חמציצה עמדה מולי. "טוב, אם ככה, כדאי שנוציא את התיק האישי שלך. איך אמרת שקוראים לך?"
"דני, דני מרוז. אני ב-י'", עניתי.
חמציצה פתחה מגירה בארונית. "משונה", מלמלה חמציצה כמו לעצמה, מעיינת בניירות שבתיק. "אני רואה שאתה דווקא תלמיד טוב, ואני מבינה שאבא שלך טייס". אמרה, ועל פניה התפשטה הבעת תדהמה".

אלי להר, דוקטורנט למתמטיקה באוניברסיטת תל אביב, כותב ברגישות ובהומור, בספר הביכורים שלו, על דני ההומוסקסואל, שמגלה בגיל שש עשרה, שהוא שונה מנערים אחרים בכיתה ובשכונה. כי דני אוהב את תמיר. אבל תמיר אוהב את חגית. והכול עטוף בהווי של בני נוער מתבגרים.

אלי להר / אני אוהב את תמיר, ספריית מעריב, 276 עמודים.

הייתי מחכה שכולם יירדמו.

הייתי מחכה שכולם יירדמו.
ואז הייתי פותח את הארון, שולף ז׳קט אפילו בקיץ, מתגנב לדלת, חומק בזהירות,
ונפלט לחסדי הרחוב.

קרא עוד »

עמי ידע מאיפה הוא בא.

עמי ידע לאן הוא הולך. לכל מקום אליו פנה עשה זאת בחיוך נעים ובפנים קורנות. קולו שקט, צנוע, שיחתו נעימה. עמי בנה לו בית מלא באהבה.

קרא עוד »

את שאהבה נפשי

"את שאהבה נפשי" הוא מחזה שכתב איתי סגל, שעיקר עלילתו עוסקת בפיגוע בברנוער ובטיפולי המרה. בלב ההצגה יהונתן, בחור צעיר מיישוב דתי שנפגע בפיגוע ונדרש להתמודד עם החשיפה בפני משפחתו בעקבותיו.

קרא עוד »

שלום צ’אט ג’י פי טי, תוכלי לספר לי בבקשה מהי הומופוביה?

כמו שצ’אט ג’י פי טי אמרה, יש קשר מובהק בין דתות לבין הומופוביה. ספציפית, יש קשר מובהק בין היהדות לבין הומופוביה. לפני כשנה פרסמתי ב”התקופה” את המסה “כה אהבו חכמינו”, שעסקה בדרך שבה היהדות המסורתית פירשה את סיפור רבי יוחנן וריש לקיש בנהר הירדן. משפט הפתיחה הפלרטטני של ריש לקיש: “יופיך לנשים”, שאותו ניתן להבין בקלות כ”אתה יפה כמו בחורה” פורש לאורך ההיסטוריה היהודית כ”חשבתי שאתה אישה”, כי לא ייתכן שדמות נכבדה כל כך, הנמנית על חבורת הרבנים המכונה “חז”ל”, תהיה אדם שנמשך לגבר. אבל הסיפור קורע הלב של שני החכמים הוא סיפור אהבה רומנטי, ועוד כזה שנגמר בטרגדיה, אולי כדי להזהיר את מי ששוקל להתאהב בגבר.

קרא עוד »

מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב מִשְׁכְּנֹתֶיךָ יִשְׂרָאֵל

א"מ;ל"ק: תלמידי ישיבות נדרשו לחלוק מגורים עם חייל בעל הרכב כרומוזומלי שונה משלהם, באופן שאין בו שום בעיה הלכתית. וייאנחו החיילים מן הטרלול הפרוגרסיבי, ותעל שוועתם אליי, והנה באתי בדברים האלה.

קרא עוד »

שתפו את המאמר