"זה התחיל אתמול עם כרזה אחת, ברחבה ליד כיתה ו'. היום זה כבר הפך למיצג צבעוני מהמם. כששאלתי תלמיד ותלמידה מאותה כיתה אם דיברו איתם על חודש הגאווה, הם ענו: 'לא צריכים לדבר, אנחנו יודעים ורוצים לתמוך'".
משה ארגמן משתף בחוויה שהייתה לו היום בבית הספר בו הוא מלמד.
#חודש_הגאווה | Moshe Argaman | משה ארגמן
אני לא מאשים, לא אותה ולא אותי. גם לא את הממסד הדתי, על אף שאם הדברים היו אחרת הרבה מאד כאב היה יכול להיחסך. אני רק מבקש שתאמינו. שתאמינו לה, שתאמינו לי. את המחיר שלי אני כבר שילמתי, אין לי מה לעשות עם זה ואין לי טעם להאשים את המציאות שהייתה יכולה להיות אחרת. אני רק מקווה שעוד אנשים לא יעברו בגיהינום הזה. אל תתנו לזה לקרות בקלות דעת ואל תטיפו מוסר ואידיאולוגיה לאלו שיישאו את כאבם לבדם.
מאז שאני זוכר את עצמי, היה לי יותר נוח לכתוב ביד שמאל. זה אף פעם לא היה עניין גדול מבחינתי, פשוט בגיל מסוים הבנתי שקוראים לזה להיות שמאלי, ושרוב בני האדם משתמשים ביד ימין.
שבת שפשוט אי אפשר להבין כמה אהבה יש באנשים שהיו חלק ממנה, אבל כמה הם גם נשרטו בחייהם ממשפחתם וסביבתם, בגלל שנולדו שונה.
אנחנו קהילה חזקה שגדלה מיום ליום, ולא נופלת. אנחנו נהפוך את העולם שלנו ליותר טוב.
אנחנו ננצח.
