לכבוד הרב שלמה הכהן אבינר
שלום וברכה
ראשית, עליי לציין שלמרות העובדה שאני מתכתב איתך מזה מספר שנים, מעולם לא יצא לי לפגוש אותך אישית. מזה כמה שנים שאני מבקר את הארגון "עצת נפש" שאותו הקמת לפני כשמונה שנים. אך אחרי שקראתי השבת את מאמרך "אני הפוך אומלל" (ראו מסגרת למטה בצד ימין – העורך) החלטתי לחרוג ממנהגי ולפנות אליך במכתב גלוי.
כבוד הרב, שנינו יודעים שאתה חיברת בעצמך את המכתב שעליו אתה משיב. זהו סגנונך המקובל והמוכר, בו אתה נוקט בכל פעם שחשוב לך להעביר רעיון, וזה בסדר. עיקר דבריך הם בתשובה, אליה אני מבקש להתייחס. חשוב שתדע שאני אדם דתי הומוסקסואל (מאנשים שאתה נוהג לכנות "הפוכים"). אני חי ומתמודד עם קשיים. אך אני וחבריי כלל לא מרגישים את עצמנו אומללים. ישנם בהחלט אנשים אחרים במצבנו שחשים אומללות. והאחראים לאומללות הזו – אתה הרב אבינר, אתה ושכמותך.
מזה שנים אתה מציע לאנשים תרופה ששמה "טיפול רפראטיבי" שאיש לא הוכיח שהיא אכן פועלת ואיש לא בדק אותה בכלים מחקריים – ואתה אף מודה בכך בעצמך. כל ארגוני בריאות הנפש בארה"ב – שם היא הומצאה – פוסלים אותה מכל וכול. משיחותיי הרבות עם המתנדבים בקו התמיכה של "עצת נפש" למדתי שמדובר באנשים טובים ואמפאתיים, אך חסרי כל ידע מקצועי, כל הכשרה נדרשת וכל ידע אלמנטארי לגבי נטייה מינית. וזאת בשעה שמדובר בבני נוער ומבוגרים שרבים מהם נמצאים במצוקה אקוטית, לעתים על סף מצב אובדני !
אני מכיר היטב את האנשים האלו כי מזה שנים אני תומך בהם ומדבר אִתם עד השעות הקטנות של הלילה במטרה לנסוך בהם אופטימיות ותקווה. אני מנסה להגיד להם שלא אפסה תקוותם ושאסור להם לתפוס את היהדות שלהם כ"הכול או כלום". כך גם נהגו אִתי מוריי ורבותיי. הם לא התירו לי איסורי תורה (ואף לא העליתי בדעתי לבקש זאת מהם), אך הם היו והנם יחד אִתי לאורך הדרך והעידוד והחיבוק שלהם עוזרים לי ולחבריי להמשיך בדרכנו כיהודים שומרי מצוות. בניגוד לטענה שאתה וארגונך מפיצים עלי ועל חבריי, אנחנו לא אומרים לאיש שאינו יכול להשתנות או שגורלו נחרץ. אנחנו מעודדים כל אחד להתמודד מהמקום שלו ובכלים שלו.
אני כותב אליך כאדם מאמין. ואני חושב שחסרה לך אמונה, כבוד הרב אבינר. אותה אמונה שאתה מדבר וכותב עליה ללא הרף. אותה ודאות פנימית שמכוונת בן אדם גם בעולם שבו אין תשובות לכל השאלות. האמונה הזו היא נר שדולק בתוך הנפש ומאיר את הלב כשאין פנסים בצדי הדרך. אתה בדבריך מנסה להדליק זרקור ענק – אבל אין לזרקור הזה מקורות אנרגיה, אין להבטחות שלך כיסוי, וכגודל הציפייה עלול להיות גודל האכזבה.
אני כותב את המכתב הזה, בעיקר כי אני רואה בך רב גדול של הציונות הדתית – למרות הוויכוח הנוקב שיש בינינו. אני מקיים בכך את הציווי "לא יהיה מורת רבך עליך". אתה היית אחד האנשים שמנעו את מלחמת אחים בעם ישראל לפני כחמש שנים, סביב ההתנתקות. בגלל זה, היו אנשים שהשמיצו אותך בהשמצות אישיות קשות בשל כך, הפיצו עליך שקרים ואף ניסו למנוע ממך ללמד תורה. אתה יודע כמה זה כואב כשאחיך עושים לך דמוניזציה ומתנכרים לך בשל דעתך. ובדיוק מה ששנוא עליך אתה עושה לנו – לרעיך ותלמידיך הומואים ולסביות דתיים.
אני מפציר בך, הרב אבינר, כפי שאני מפציר ברב מרדכי אלון- שובו בכם מדרככם! תיקחו אחריות אמתית על כל בניה ובנותיה של הציונות הדתית, כולל החריגים בנטייתם. תפסיקו לאמלל אותנו ולחלל את שם שמים בתמיכתכם בטיפולי ההמרה. יש לכם אפשרות לבחור. תבחרו בחיים ובאהבת ישראל אמתית !
בברכה באהבה ובאמונה,
זאב שביידל
תגובה אחת
חזקו ואמצו.
ואותם הרבנים שמתעקשים לעצום עיניים נוכח המציאות המתבהרת ימצאו עצמם לבסוף נטולי תלמידים. אולי יום אחד הם יתנצלו בפניכם.