אמש צוין יום הזכרון הטרנסי. יום שלם של אחדות ותקווה לצד יום שכולו זכרון ואבל

ביום הזה אני נזכרת בכל הא.נשים על הקשת הטרנסית שהכרתי ושסיימו את חייהם, בכל הקשיים המנטליים והחברתיים שהקהילה הטרנסית, הקהילה שלי - חווה באופן יומיומי.

אמש צוין יום הזכרון הטרנסי.

יום שלם של הצפה, של זכרונות, אך גם אחדות ותקווה לצד יום שכולו זכרון ואבל.

ביום הזה אני נזכרת בכל הא.נשים על הקשת הטרנסית שהכרתי ושסיימו את חייהם, בכל הקשיים המנטליים והחברתיים שהקהילה הטרנסית, הקהילה שלי – חווה באופן יומיומי.

אני נזכרת בי, כשהייתי במצב קצה. איך חשבתי לעצמי שאין לי אף אחד, ואין לי עתיד או סיבה לחלום. נזכרתי באותה החברה הטרנסית שנמצאת בארון ועכשיו בישיבה, ומאבדת כל שבריר תקווה.

אני חושבת ומדמיינת את האנשים שמודעים להיותם טרנסים וטרנסיות בחברה הדתית ובכלל. מתלבטים האם לצאת מהארון ולחיות את עצמם כמו שהם באמת, או שמעדיפים לחיות בהסתרה עם עצמם מהפחד של להיות טרנס.ית בעולם חשוך.

אני רק רוצה לומר לכם שיש חיים אחרי היציאה מהארון, ושהחיים מפתיעים. טוב הלב של אנשים יפתיע אתכם אולי יותר מאשר רוע הלב של האנושות. יש גם אור בעולם. יש אנשים שיקבלו אותנו ויש קהילה דתית שלמה איתנו. שווה לחיות יום אחד של עצמכם האמיתיים מאשר לזייף את עצמכם כל החיים.

ואתכם, אני אוהבת וזוכרת בכל יום.

אני ראיתי היום, בטקס יום הזכרון של המרכז הגאה, מעברים, עמותת טרנסיות ישראל ואיגי קהילה שלמה של אנשים שבאמת אכפת להם מאיתנו. לא הייתי לבד שם לרגע. אני שמחה שהגעתי לתקופה שבה יש ארגונים ואנשים שמסוגלים להיות עוגנים בכל מיני מובנים.

והלוואי, באמת הלוואי, שנמשיך לא להרגיש לבד בעולם. שנגדל לקהילה גדולה וחזקה יותר. שלא נדע עוד מקרים טרגיים ושלא נצטרך לדאוג מפני סכנה בלא דבר.

אתם בחיים לא לבד. גם אם זה מרגיש כך.

נטע ראשד

הרהור מתמשך ואסוציאטיבי בחוויית הגלות והחֲציּוּת שלי.

הייתי מוכנה לשלם מחירים ואכן שילמתי. מחירים כבדים מנשוא. אולם למחיר הגלות הרוחנית, לא הייתי מוכנה. אני טרם יודעת להכיל את התסכול כאשר זכרונות צפים, או געגוע לישיבה וללימוד התורה מגיע.

קרא עוד »

אני רוצה לפנות מכאן לנוער שגר במועצה מקומית קרני שומרון והיישובים באזור

גם אני גדלתי במקום שבזכותו הפך התנ״ך להיות הדרך שלי לדבר על עצמי, ולהגיד משהו על העולם שלנו. הפרספקטיבה שסיפורי התנ״ך מעניקים לנו על אנושיות, אהבה וחמלה (וכן, גם רשעות ואטימות) בעולם של היום, היא מתנה גדולה ויש שיאמרו – דרך חיים.

קרא עוד »

אבל זה לא אירוע בודד; הוא שייך לז'אנר מפוקפק שנקרא לו "שנאה של נראות".

בחברה מתוקנת לא נבקש מחרדים "להצניע את חרדיותם". נצטרך להבין שגם אם יש בינינו קונפליקטים, חרדי צריך ללכת בביטחון ובקומה זקופה בכל מקום. גם טרנסג'נדר, גם הומו.

קרא עוד »

שתפו את המאמר