אלוהים לא נמצא במקום שיש בו שנאה

הייתי צריך לבחור בין לקבל את הבן שלי ולאהוב אותו, לבין להתנכר לו. לזרוק אותו בגלל מי? בגלל אלוהים? אלוהים לא נמצא במקום שיש בו שנאה״.

נתנאל אזולאי | דעה


אבא התקשר אתמול בערב. בדיוק הורדתי נוסעים מהמונית, הוא אמר. תמיד נחמץ לי הלב שאבא עוד עובד בגילו המופלג, ועוד בעבודה קשה כמו מונית. דיברנו קצת על לקוחות זועמים שהיו לו, על הבן שלי שהוא הנכד שלו, על פוליטיקה ועל המצב בארץ.
אתה יודע, אמרתי לו, עכשיו בדיוק קראתי בעיתון שאבי מעוז העלה הצעה על השולחן: הוא רוצה לאסור על בתי ספר לדבר על להט״בים עד כיתה ט׳, ומכיתה ט׳ אפשר רק באישור של ההורים. כאילו אנחנו מחלה שאסור לדבר עליה. סטייה. רק מין. אנחנו כלום.
אני לא יודע מה קרה למדינה שלנו, אבא אמר לי. אני, שהגעתי מבית דתי, עם סבא שהיה רב בירושלים, לא הכרנו שנאה כזאת שהאנשים האלה מביאים. ואז, ככה, תוך כדי השיחה, אבא נתן וידוי בפני וסיפר על שיחה שהייתה לו עם מישהו (אבל רק כי אבא ביקש לא אציין את היחס המשפחתי/קשר למשפחה) והמישהו הזה סירב להזמנה של אבא שלי לפני הרבה מאוד שנים, הוא סירב לבוא לחתונה שלי ושל דני, אמר שהוא לא מוכן לחשוף את הילדים שלו לדבר הזה. “איזה דבר?״, אבא שלי שאל אותו. ״למפגן המיני הזה״ הוא החזיר לו. אבא שתק בטלפון, שמעתי אותו לוקח נשימה, ואז הוא אמר: ״ואתה יודע, נתנאל, אני כל כך נעלבתי, שניתקנו קשר״. יכולתי לשמוע שאבא שלי נעלב על אמת.
״אבל מה, פגשתי אותו אחרי שנה ולא הייתי פראייר״, הוא סיפר לי. ״התעמתתי איתו ואמרתי לו: תקשיב לי טוב״, אבא שלי אמר לו.
״אמרת לי אז לפני שנה שאתה לא מוכן לחשוף את הילדים שלך למפגן המיני הזה, ואתה יודע, אם רק הילדים שלך היו נחשפים לחופה של הבן שלי, לדמעות שהיו שם – אולי הם היו זוכים לראות מה זאת אהבה, והוא התנצל אז״
שתקתי. מה זה שתקתי. בכיתי בלב.
״זה מה שאמרת לו?״ שאלתי, הקול שלי הסגיר כמה התרגשתי.
״אמרתי יותר מזה: הייתי צריך לבחור בין לקבל את הבן שלי ולאהוב אותו, לבין להתנכר לו. לזרוק אותו בגלל מי? בגלל אלוהים? אלוהים לא נמצא במקום שיש בו שנאה״.

אבי מעוז,
אנחנו, להט״בים, בני אדם, ומותר לדבר עלינו בכל גיל ואין בזה שמץ של מיניות, להיפך – אנחנו גם האהבות שלנו, ההיסטוריה שלנו, היציאה שלנו מהארון, האנשים שצעדנו איתם לחופה, המשפחות שלנו והילדים שלנו.
דווקא אותך ואת דומיך, מלאים בשנאה, הייתי מרחיק מילדים
בשיר השירים נכתב: ״מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה ונהרות לא ישטפוה״
ואין שום סיכוי שבעולם שנהר השנאה שלכם ישטוף את האהבה האדירה שלנו

בתמונה: דברים שכדאי שילדים יראו בכל גיל

חורבן, כמו פורקן הוא תוצר של פעולה מתמשכת, הוא לא קורה מעצמו יום אחד

לכל אחד מאיתנו יש איזו ארץ מובטחת, נחלה שאליה הוא שואף להגיע בה למנוחה, לפחות בדמיון. אף אחד לא מבטיח לנו שהדרך לשם תהיה קלה. כל אחד יתמודד בדרך עם יציאה ממצרים. לשלוח מרגלים קצת יותר קשה לנו, אבל כמעט כולנו זוכים להבלחות של החיים להם אנחנו מייחלים. פעמים רבות שיתקוף אותנו הפחד בנקודות האלה וזו משימה קשה לא להוציא דיבת התמונת עתיד הזו רעה, לא להגיע לבכית חנם.

קרא עוד »

אלה הם ימים קשים לעם שלנו

ונניח לרגע שיש אמת בדבר, ואכן לא מדובר בשנאה. אותם נבחרי ציבור חייבים לזכור שלמילים יש כח. מה אמור לחשוב נער חמום מוח בן 18 כשהוא יושב בבית ומתלבט אם לצאת לרחוב עם לום ולצוד הומואים

קרא עוד »

בעוד 10 ימים אעמוד מתחת לחופה…

5 שנים אחרי שנתתי בפעם הראשונה לאמת לצאת לי מבין השפתיים, ו-4 וחצי שנים אחרי שהכרתי את מי שילווה אותי ביתר מסע היציאה, ובעוד הרבה מסעות בעתיד ב״ה, ומעניק לי אושר שלא הייתי יכול אפילו לחלום עליו מתוך הארון – החלום הזה הפך למשאלה ולציפייה כמעט הכי גדולה שלי. שני רק למשפחה שאני כבר מת להקים איתו.

קרא עוד »

זו הבשורה?

גדלתי על ברכי הציונות הדתית. אני מאמין גדול בערכיה, משוכנע שיש שם אמת גדולה, רחבה ומאירה. יש שם חיבור מפרה בין תורה וחיים, בין חומר ורוח, בין ערכי הנצח להוויה המתחדשת.

קרא עוד »

הסיפור של שמעון אזולאי

"יצאתי מהארון בגיל 10. בגיל 22 התחתנתי עם סטרייטית שידעה שאני הומו. סיפרתי לה כבר בדייט הראשון"

קרא עוד »

שתפו את המאמר