להתנדב בקו הקשב של חברותא בימי המלחמה, כשהכל קורה מתוך הבית, זו חוויה שונה לחלוטין ממה שהכרנו. בהתחלה, יש משהו קצת מוזר, ואפילו מנותק, בלשבת בסלון הפרטי, להסתכל על הטלפון האישי, ולהמתין לצלצול מאדם אנונימי. החוסר של הפרטנר למשמרת – זה שתמיד יושב לצידי, מחליף מבט מבין או נותן תמיכה שקטה – מורגש מאוד. זה מעצים את תחושת הריחוק הפיזי של התקופה הזו.

אבל אז, הטלפון מצלצל.

בשנייה שבה נשמע קול מהצד השני של הקו והשיחות מתחילות לזרום, כל הריחוק הזה פשוט מתמוסס. החיבור נוצר באופן טבעי, והמרחב הפרטי שלי הופך ברגע למרחב מוגן עבור מישהו אחר. דווקא בימים כל כך מורכבים ומטלטלים, כשהשגרה של כולנו מופרת, יש משהו עמוק, מנחם ומרפא בידיעה שאני עדיין יכול לעזור. היכולת להושיט יד דרך קו הטלפון, להקשיב באמת ולהיות שם עבור הפונים, מעניקה משמעות וכוח עצום – להם, וגם לי.

בתקווה לימים שקטים.

***

יובל לפלר מתנדב בקו הקשב של חברותא. קו הקשב פתוח בימים ראשון ורביעי בין 20:00 ל22:00