לעדכונים על פעילויות ואירועים:

איך חיים עם הג'ירפה?

giraffכשקראתי את דבריו של הרב הראל חשבתי שמן הראוי לברך "שהחיינו" על פרסום רשימתו באתר.

בתור מי שהיה שותף לניצנים הראשונים של המאבק ההומולסבי הדתי לפני שנים ממש לא רבות, אני יכול לומר שחלומותנו הפרועים ביותר התגשמו הרבה מעבר למה שציפינו. אז, בימי החושך הרחוקים טרם בואה של חברותא לאוויר העולם, ציפינו וייחלנו ליום שבו רב ליברלי במיוחד בציונות הדתית יסכים להודות שאנו אכן קיימים ולא סתם הִשחתנו את דרכנו ואת מידותינו מרוע לב. ציפינו למי שיעז להשׂיח לעולם את מצוקתנו הרבּה ואת רצונם של אחדים מאתנו לשים את נפשם בכפם, כדי שאנשים יבינו כי פיקוח נפש יש בדבר. וכמעט מעבר לציפיותנו הייתה האפשרות שנראיתה כה רחוקה – שיבוא רב בישראל ופשוט יחבק אותנו, בלי מציאת "פתרון" – אלא פשוט יחבק בחום ובאהבה.

עברו להן שנים מספר. ואלו הדברים שכותב לנו לא רב רפורמי, לא ליברל גדול ו"דתי מחמד" מקצועי, אלא הרב ה"הומופוב" אהרלה הראל:

"יש הומואים דתיים. זו עובדה. הרבה. לא אחד ולא שניים, אלא הרבה יותר ממה שהרוב חושבים. קשה להם, הם נמצאים במלכוד בלתי פתיר… קושי זה מביא רבים מהם לעבר פי פחת, מחשבות אובדניות (ואף מימוש שלהן), דיכאון קליני, עצבות מתמדת"

"הלוואי והייתי יכול לעמוד לידכם עכשיו ולתת חיבוק מלב אל לב לכל חבר וחבר, לבכות יחד אתו, לכאוב אתו בצוותא את המצב".

אכן שהחיינו. ואשרי אתר חברותא שפרסם את הדברים.

אלא שדווקא הניסיון הַכֵּן של הרב הראל להיות אמפתי – חושף את הקושי המרכזי בדבריו. וגם בגלל זה אשרינו שזכינו לראות בפרסומם של הדברים, כיוון שניכרים דברי אמת, גם אם הרב הראל מקווה שהאמת היא במקום אחר.

ראשית, נראה בעליל שחוץ מאשר מילים של נחמה אין לרב הראל פתרון של ממש למצוקה ולהתמודדות. על הנושא הטיפולי כתבתי כבר רבות בבמה זו וגם בבמות אחרות ולא אחזור על דבריי. אך גם לגבי אלו שהרב הראל בעצמו מודה כי כשלו אחרי ניסיונות חוזרים לשנות את נטייתם המינית – אין לו מענה ממשי.

אחרי כל התלבטות, ותהיה ארוכה ביותר, יעמוד כל הומו דתי לפני שלוש אפשרויות בלבד:

1)      להינשא לבני המין השני, מתוך ידיעה של שני הצדדים במה מדובר ולבלות ימי חייו בתסכול ובכאב הדדי;

2)      להישאר בבדידות מתמדת הכרוכה אף היא במחירים נפשיים שהם מעבר ליכולתו של אדם ממוצע;

3)      לחיות בזוגיות עם בן מינו, עם כל המחיר ההלכתי והחברתי הכרוך בכך.

זהו מעגל עגול לגמרי, או משולש משולש לגמרי, והרב הראל לא יצליח לא לרבע את המעגל ולא לעגל את המשולש.

וכאן גם החלק השני בטיעוניו של הרב הראל. הטענה שאנחנו הופכים את זהותנו המינית למוקד בלעדי של ההוויה שלנו.

למעשה ההפך הוא הנכון, ולכן אולי חילוקי הדעות שלנו עם הרב הראל הם רחבים עוד הרבה יותר מיחסו כלפי ההומוסקסואלים הדתיים ודיני הצניעות.

חברותא מייצג תופעה חדשה שהולכת ומתפשטת בשנים האחרונות גם בארץ וגם בחו"ל: אנשים הומולסביים שבוחרים שלא לוותר על חלקים שונים של זהותם לטובת נטייתם המינית ולא על הנטייה המינית לטובת חלקים אחרים באישיותם.

המודל התאורטי הידוע להתפתחותה של הנטייה המינית מאת סקסולוגית ויויאן קאס מדבר על שישה שלבים, כאשר השלב האחרון הוא שילוב זהויות אינטגראטיבי, שבו נטייתו המינית של האדם אינה מודחקת מחד, אך אינה כל עולמו אלא משתלבת עם חלקי זהותו האחרים, לעתים בהרמוניה ולעתים במתח מפרה.

יותר ויותר הומואים יהודים מגיעים אל השלב הזה. וכמו שהרב הראל מציין בצדק – לא כולם הם בני תורה. לצד בני הישיבות המגיעים למפגשי חברותא אכן נמצאים דתיים "לייט", מסורתיים, דתל"שים וחילוניים שיש להם עניין בזהותם היהודית. כל אלו יחד אומרים, כל אחד בשפתו הוא ומהמקום שלו, שהם לא מוכנים להכריע לטובת חלק אחד או אחר בזהותם, אלא נחושים לשלב אותם.

לפני שנים אחדות אורי אליצור פרסם מאמר דעה  בו הוא ביקר את השמאל הקיצוני על חוסר רצונו להכיר במדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית כי "אין דבר כזה מדינה יהודית וגם דמוקרטית". הוא דימה זאת לאדם שעומד מול ג'ירפה בגן החיות ואומר שלא ייתכן בעל חיים עם צוואר כזה ארוך וצריך להיות גמל כמו כולם. במקום זה, כתב אז אליצור, מוטב לחשוב איך מסתדרים עם ג'ירפה. במקום להגיד לנו שקיומם של הדתיים ההומולסביים לא מקובל עליו, הרב הראל היה מיטיב לעשות בחושבו איך הוא יסתדר עם התופעה. אנחנו יכולים היום להיות אמפתיים לקושי שלו. אנחנו אפילו יכולים לחבק אותו מכל הלב ולכאוב יחד אתו את כאבו הכנה על העם היהודי. אך אחרי זה הוא יצטרך לשבת יחד אתנו ולחשוב איך אנחנו בונים את עצמנו, את ביתנו, את זהותנו.

בחור בן 18-19, שהולך לטיפול "מקצועי" ו"מבטיח", תרתיי משמע, שנותן תחושה של עוצמה, ביטחון, כמו טריפ מופלא על קוקאין משובח במיוחד הנארז בתוך מעטפת של מציאות אפשרית וחוקית לחלוטין… יש יותר מזה?!

אחד הדברים שאפיינו את הטיפול זה הדגש על כך שניתן לשנות דברים- הנטייה הזאת היא נרכשת ואיננה מולדת, נאמר, ולכן אין שום בעיה לשנות את זה. המפתח הוא בי וזה תלוי רק ברצון שלי. עניין של בחירה.

קרא עוד »

סדנת כתיבה מונחית

לכתוב את מה שבפנים. את מה שלמדנו להשתיק ולהפנים. לא להדחיק, לא להחליק, אלא לחלוק את שעל הלב. שכבר למד לכאוב אך גם להתאהב.

קרא עוד »

ליין אוי גיי זמיר

מקוות שהתעוררתן חמודות מתוקות, כי אחרי המסיבה מוש מוש מוש שהיתה לנו קשה לקום!! אריאלה רשף המדהימה עלתה והרימה לנו את הרחבה, ו100 חברותות פיזזו אמש במועדון ה"אמור" בתל אביב, עד שהמנהל בא ואמר "רבותינו, הגיע זמן קריאת שמע של שחרית". אוי גיי זמיר 2 – הייתם מדהימים והיה מדהים! תודה שבאתם ונתראה במסיבה הבאה

קרא עוד »

סדרת ארון הקודש

"ארון הקודש”
היא סדרת רשת דוקומנטרית שיצרה הבמאית וחברת הקהילה מורן נקר, על להט”בים דתיים שתעלה בתאגיד השידור הציבורי “כאן”. כל פרק מתמקד בדמות, זוג או משפחה בשלב אחר בחיים. הקרנת הסדרה מביאה תיעוד אינטימי של אנשים המתמודדים עם המפגש בין נטיה מינית וזהות מגדרית ובין אמונה ואורח חיים דתי, דרך רגעים משמעותיים וטקסים דתיים, משפחתיים וזוגיים.

קרא עוד »

אני חושב שהמילה שחיפשת היא "קוויר"

הרב אברהם סתיו, אני חושב שהמילה שחיפשת בפתיחת דבריך היא קוויר (או אולי גיי באנגלית), אדם שהוא חריג מהציפיות הסיס-הטרו-נורמטיביות של החברה שלנו, ולא המילה הומו או הומוסקסאול. כשאנשים להט"בים מזדהים עם דמויות כמו בובספוג או אלזה "ומשייכים" אותן לקהילה הגאה הם לרוב לא מסווגים אותם מבחינת נטייה מינית או זהות מגדרית, אלא מצביעים על חוויה משותפת. בדרך כלל החוויה הזאת לא תהיה של אחת הזהויות הכלולות באותיות להטבא"ק+. זו פשוט חוויה כללית יותר, החוויה של שונות בתוך חברה שמניחה שכל בן נמשך לבת, שמבוגרת בשנות ה-30 שלה צריכה להתעניין בקשרים רומנטים, ושהחוויה המגדרית של כל אחד.ת היא או גבר או אשה. המילה היותר כוללנית לזהות השונה הזו היא המילה קוויר. הקושיה – איך ייתכן שלספוג או לכוכב ים תהיה נטייה מינית או זהות מגדרית שונה, רלוונטית כמו הקושיה איך ייתכן שבובספוג מדבר, שיש לו רישיון נהיגה, ושהוא לובש חולצה מכופתרת ועניבה.

קרא עוד »

שתפו את המאמר

2 תגובות

  1. תודה על המאמר. נהניתי לקרוא. הוא יפה וברור – לוגי מחד ואמפתי מאידך.

    ההשוואה לקונפליקטים שקיימים במדינת ישראל בין רצוננו להיות מדינה יהודית להבנתו שהיא צריכה להיות גם מדינה דמוקרטית – השוואה זו נכונה טובה. ניתן לחיות עם קונפליקטים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.