שלום שלום, חודש רחמים וסליחות רחמני וסלחני לכולם.

השנה הנוכחית תיכף נפרדת מאיתנו, שנה חדשה בפתח. הלואי שתהיה שנה טובה באמת.

תיכף יתקדש עלינו עוד יום כיפור, השלישי שבו נקיים בעזרת אלוהים, ולכבודו, תפילה של המניין הגאה. אני פונה אליכם כדי להזמין אתכם לקחת חלק.

כשהקמנו את המניין הגאה, לכבוד יום הכיפורים התש"ע, שמנו לנו למטרה לאפשר לקול הדתי, המסורתי, המאמין, להשמע, על רבדיו השונים, בקהילה הגאה – למרות שזו משימה קשה ביותר. הקמנו את המניין משום שהייתה לנו הרגשה חזקה שהקול הזה לא נשמע מספיק. שלא לדבר על תחושת המאבק בין הקהילות – הדתית והגאה – ומכאן מטבע הלשון הנודע לשמצה – "לסבית דתיה? אין חיה כזאת".

אופי התפילה הראשונה התנסח מהר, אולי מהר מדי, אבל רצינו מאד שבאותו יום כיפור כבר יהיה לקהילה שלנו מקום מחבק להתפלל.

באותו יום כיפור ראשון לא היה לנו מושג מה יהיה. הכנו רשימה של עשר נשים ועשרה גברים שהתחייבו להגיע לכל התפילות כדי שיהיה מניין, צילמנו 80 עותקים של "כל נדרי" ומה שקרה בפועל הדהים אותנו. כבר ל"כל נדרי" הגיעו כ- 250 א-נשים, ובנעילה התפללו יחד כ- 300 מתפללות ומתפללים. התחושה היתה שנגענו במקום הנכון. שבאמת הצורך והכמיהה היו קיימים, ואנחנו רק העלינו אותם על פני השטח.

החוויה המדהימה הזו, התפילה המשותפת מתוך מקום של קבלה וחיבוק – לחלקנו בפעם הראשונה אחרי שנים רבות של הימנעות מתפילה, ודאי בבית כנסת, גרמה לפרוייקט הזה של המניין הגאה להמשיך לעבוד. ישבנו לנסח שפה שתתאים ככל האפשר לקהילה המיוחדת והמגוונת שלנו. קולמוסים רבים נשברו (רק במזל לא ידיים ורגליים) עד שהגענו לניסוח אופי תפילה שיתאים לחתך הרחב ביותר.

מאז עברו די מעט מים בירדן, ואין ספק שהתוצר הסופי לא דומה לבית סבתא של אף אחת ואחד מאיתנו (בטח לא של סבתא שלי). הופעלה הרבה מחשבה והרבה יצירתיות על מנת להגיע לתוצר הסופי הזה – שלוש עזרות, הגדולה שבהן מעורבת (כי זה החלק הפופולארי ביותר) ושתי עזרות נוספות למעוניינים לשבת בהפרדה מגדרית מטעמי דת או נוסטלגיה, והבמה של שליחי הציבור הוצבה בנקודת ההשקה בין שלושת העזרות, כך שאף חלק מבית הכנסת לא יוותר מחוץ להתרחשות.

החלוקה בין שליחות ושליחי הציבור נלקחה מהפורמט שניסחו ב"שירה חדשה"- בית כנסת אורתודוכסי פמיניסטי בירושלים: נשים, ונשים בלבד – שליחות הציבור בקבלות שבת, ב"כל נדרי", בהוצאות והכנסות ספר תורה. נשים וגברים כאחד קוראים בתורה ובהפטרה כולל כמובן כל הברכות הנלוות, ומעריב, שחרית, מוסף, מנחה ונעילה שמורים לשליחי ציבור גברים בלבד.

ודאי שזה לא שוויון. זו אוריינטציה פמיניסטית המשתדלת להישאר בתחומי האורתודוכסיה, ובתוך המסגרת האורתודוכסית זהו צעד ענק קדימה. הלוואי שנזכה לראות את התחום הזה תופס תאוצה ולקחת בו חלק.

נושא הנוסח גם הוא מאתגר ביותר.

המקום בו אנו עומדים כעת הוא תפילות נוסח ספרד (האר"י) ואשכנז בערב ובבוקר לסרוגין, ונוסח עדות המזרח בתפילת נעילה. בכל אחת מהתפילות ישולבו פיוטים מנוסחים אחרים.

כולנו – כל מי שבא/ה להשתתף בתפילות של המניין הגאה – עושים איזשהו ויתור. אבל, הויתור הזה, בעיניי, הוא גם חובתנו וגם זכות גדולה שלנו. אנחנו שמחים על הפאזל הזה, זה נכון בעינינו וטוב בעינינו. זו הדרך שלנו לייצר משהו חדש רגיש יותר ומכיל יותר. הרי שמנו לנו למטרה להיות בית למאמינים בקהילה. מקום מכיל להתפלל בו.

התפילות כולן, הנוכחות המאסיבית, ההתרגשות והשמחה מילאו, אותי אישית, מאוד, ונתנו משמעות חדשה ליום הכיפורים האישי שלי כבר מהתפילה בתש"ע. בשנה שעברה מילאה אותי התרגשות נוספת כשראיתי קהל שלא הגיע קודם לתפילות שלנו צובא על שערי המרכז הגאה לקראת תפילת נעילה בנוסח עדות המזרח.

לכולנו יש געגוע עז לתפילות בבית הכנסת של ילדותנו. אבל, אם בית הכנסת ההוא היה כל כך מושלם ומקבל לא היה צורך בהקמת המניין הגאה. לכן אני מזמינה את כולכם – כולם כולם כולם – לעשות את הצעד הפנימי הזה שמאפשר להשלים עם הפאזל שהרכבנו ולשמוח בו, לזכור שהכל נעשה לשם שמיים ולעבור איתנו את כל היום הקדוש הזה יחד, מ"כל נדרי" שבליל התקדש חג ועד "לשנה הבאה בירושלים" שבסוף נעילה.

שנזכה ותפילותינו יגיעו עמוק ללב שלנו ומתוך כך ללב השמים.

תהילה גולדברג

בשם ועד המניין הגאה – גידי, זהורית, בת עמי מיכל ותהילה