אז המפגש שלנו השבוע בקבוצה הטרנסית התחיל עם שלושה מגשים של פיצות טבעוניות (וכשרות!) וניגשנו למשחק ולוידאו שגרמו לנו לחשוב על הייתרונות והחסרונות של להיות נראים או לא.
היה דיון עמוק ומשמעותי בו הגענו כולנו למסקנה אחת – חשוב להקיף את עצמנו בסביבה תומכת עם אנשים שמבינים אותך ועוברים בדיוק את מה שאת ואתה עוברים.
מרגישים שזה מדבר אליכם? רוצות לקחת חלק? מוזמנות ומוזמנים אלינו
אני לא מאשים, לא אותה ולא אותי. גם לא את הממסד הדתי, על אף שאם הדברים היו אחרת הרבה מאד כאב היה יכול להיחסך. אני רק מבקש שתאמינו. שתאמינו לה, שתאמינו לי. את המחיר שלי אני כבר שילמתי, אין לי מה לעשות עם זה ואין לי טעם להאשים את המציאות שהייתה יכולה להיות אחרת. אני רק מקווה שעוד אנשים לא יעברו בגיהינום הזה. אל תתנו לזה לקרות בקלות דעת ואל תטיפו מוסר ואידיאולוגיה לאלו שיישאו את כאבם לבדם.
אמרנו שהיום שמים את המחלוקות בצד ומדברים אהבת חינם. אז היום אני שם בצד את הביקורת שיש לי ואני רוצה להגיד שבעיני הסיטואציה הזו מרגשת וחשובה.
לא תכננתי לכתוב, הספיק לי בנתיים להתווכח עם השלטים שלך בכל רחבי הישוב תוך כדי ריצות הבוקר שלי , אבל הבוקר השלטים נעלמו והמילים מתפרצות לי החוצה, מבקשות להשמיע קול , קול של רבות ורבים שפגשתי בשנים האחרונות במסגרת תפקידיי ועיסוקיי.
