"ועל בשורות הטובות אומר 'ברוך הטוב והמטיב'" (משנה ברכות, ט', ב')

לאחר שנתיים, בדיוק. שנתיים של מלחמה, יגון וכאב, כמה טוב לומר "ברוך הטוב והמטיב". ביום הזה, אין עין שיכולה להישאר יבשה למראה החטופים שלנו שחוזרים סוף סוף הביתה, אחרי שנתיים של עינויי תופת הגהינום של עזה. גם החללים החטופים והחטופים שנרצחו יוכלו להיקבר בקבר ישראל עם שובם, ונקווה שכמה שיותר מהם ישובו.

אלה היו שנתיים מאתגרות לנו ולקהילה שלנו, לחברותא עצמה ולכל פעיליה. עם צוות במילואים, כולל מנכ"ל שהיה במילואים מתחילת המלחמה. עם ביטולי אירועים מאיומי טילים, פעם אחר פעם, בתחושה של סוף העולם רגע אחרי שצריך היה להתחיל אירוע (גם ב7.10 וגם בתקיפות האיראניות). עם מערך סיוע ותמיכה שקיבל מקרים מורכבים וקשים, בכמויות שלא ידענו – מפונים שהיו צריכים לחזור למשפחה, מגוייסים שנאלצו להפסיק טיפול קבוע, ועוד ועוד. עם מתנדב בקו הקשב שלנו שנרצח ב7.10, אלון טולדנו ז"ל, וחברי קהילה נוספים שנפטרו במהלך הזמן הזה, עם ובלי קשר לאסון. מטבע הדברים, גם כספים רבים שהיו אמורים לממן את פעילות חברותא לא הגיעו, ועתידם של אחרים לוט בערפל.

אבל ב"ה התגברנו על כל זה ובע"ה נמשיך ונתגבר על הרעות. נעסוק גם בשיקום וגם בצמיחה – גם אישית, וגם קהילתית. תחת הנעצוץ יעלה ברוש ותחת הסרפד יעלה הדס. כל זאת תוך תקווה גדולה שלא נחזור למריבות שלפני ה7.10 – אלא נבנה לנו עתיד משותף, כי רק כך נוכל להתקיים כאן – באהבת חינם. טרטורי וצרצורי הרשתות החברתיות מהנייד מנסים להשפיע עלינו לחשוב אחרת, אבל למעשה, גם סתירות יכולות להיראות משלימות אם נביט בהן מזווית אחרת, כמו שחברותא יודעת להראות בעצם קיומה, ולשלב בין דתיות ללהט"ביות.

המלחמה עוד לא הסתיימה, אבל אין ספק ששובם של החטופים מסמל אור גדול, שנקווה כי מצוי בקצה המנהרה החשוכה אליה נכנסנו לפני שנתיים. שמחת תורה תשפ"ו תהיה שמחה אמיתית סוף סוף, ויהי רצון שנזכה לשלום של אמת ובטחון.

"לשבויים דרור, בשיר ומזמור, אל בית הר המור, יהי שבילך. סולו, סולו את המסילה, פצחו רננה ותהילה, יבוא מבשר, ובלשונו מילה: 'קומי אורי, כי בא אורך' . "מה נאוו עלי ההרים רגלי מבשר שלום בבניין עירך"

(מתוך הפיוט מאת רבי שמעון ב"ר ניסים)