אני עומד רועד ונפחד בפתח החדר, אני לא מכיר אף אחד אבל בסופו של דבר אני עושה את הצעד ונכנס.

בתוך החדר רעש והמולה, מפגש להט"בי עם דמות בכירה כל כך בציונות הדתית גרם להרבה אנשים להגיע ואני הקטן שלו זו הפעם הראשונה מנסה להיחבא אל הכלים, לא רק בגלל הבישנות אלא בגלל שהדמות הבכירה הייתה חבר הכנסת (אז) אורי אורבך.

את אורי הכרתי כסלב הראשון בה' הידיעה בשכונה בה גדלתי, הוא הקים עיתוני ילדים ונוער שנהגתי לקרוא כמו כל ילד דתי. אחר כך ספריו כמו "ואולי בשבת יזרקו סוכריות" ואחר כך כשגדלתי עוד ונחשפתי לעולם התקשורת והפוליטיקה, שמחתי לראות שאורי אורבך ייצג נאמנה את השקפת העולם של הציבור בו גדלתי.

השקפה שאחר כך ברבות השנים היוותה נר לרגלי להט"בים דתיים רבים, אם זה ביכולת לעמוד כנגד הזרם, אם זה היכולת לחשוב מחוץ לקופסה ואם זה ההיצמדות לעקרונות הליברליים של הציבור. עקרונות שראו באדם באשר הוא אדם.

עקרונות אלו מלווים וילוו אותנו גם מהיום והלאה ועוזרים לנו להמשיך להפיץ את האור הגדול בציבור הכללי והציבור הדתי בפרט.

אמת היא שגם ברבות השנים נתגלעו מחלוקות קשות בין הקהילה הלהט"בית הדתית לבין אורי אורבך, מחלקות שאסור לטשטש אותם. אך בזכות עקרונות שאורי בעצמו הראה והתווה לנו, בטוח אני שהיו מגיעות לעמק השווה.

אורי אורבך ניחן בחדות המחשבה ובחוש הומור יהודי מפותח עד אין קץ. הלוואי וניקח קמצוץ ממעלות אלו אל חיי היום יום שלנו.

בשנת 2009 עמדתי נפחד ונרעש להכנס אל המפגש וב2015 אני ברוך ה' במקום אחר, הרבה יותר טוב. לאורי אורבך יש זכות גדולה בכך בהיותו אבן ראשה בתהליך הציבורי להוציא לאור את עולמם שקולם הושתק במשך שנים ארוכות – הלהט"בים הדתיים.

גלי ההדף כמו אדוות על פני המים – ממשיכים להשפיע עד יומנו וזכות זו תעמוד לימין אורבך לעדי עד.