מה עוד לא נאמר על טיפולי ההמרה? מה עוד אפשר לחדש בנושא הנדוש הזה? כבר מזמן הבנו שיש כמה מטפלים שטוענים שאם נתחבר לגבריות ונבין את חסכי הילדות שלנו, נטיותנו ההפוכות תחלופנה כלא היו. והבנו גם שרוב אנשי המקצוע בעולם בכל תחום שהוא רואים בטיפולים אלו הבל גמור בטל ומבוטל כעפרא דארעא. אז מה עוד יש להגיד?
אז זהו שיש. בחודש אוגוסט פורסם דוח של הצוות המיוחד שמוּנה בידי האיגוד הפסיכולוגי האמריקאי (ארגון בריאות הנפש הגדול ביותר בעולם) כדי לבחון את היעילות של טיפולי ההמרה. הצוות עשה את עבודתו במשך שנתיים, ובדק אחרי כל הסִפרות המחקרית הקיימת בנושא. המסקנות מראות שעל אף שאין שינוי בעמדה העקרונית, יש בזירה התפתחויות מעניינות.
אז ראשית, הצוות הגיע למסקנה שכרגע אין מחקרים שמראים על היעילות של טיפולי ההמרה לשנות נטייה מינית בכלים המקובלים במחקר המדעי. נכון שיש הרבה אנשים שנשבעים בכל היקר להם שהם עברו שינוי, כמו שלא מעט אנשים גם מספרים שחוצנים חטפו אותם וגם הם משוכנעים בכך לחלוטין, אבל סיפורים יש הרבה. מחקרים בינתיים אין. לכן הדיבורים על אלפי אנשים שהשתנו ויצאו מזה הם כרגע בגדר אגדה אורבנית.
אז בעניין של שינוי הנטייה המינית לא צומחת מטיפולי ההמרה ישועה גדולה. בדברים אחרים ייתכן אולי שכן. הדוח מדגיש שרוב הפונים לטיפולי ההמרה היום הם – הפתעה, הפתעה – גברים דתיים נוצרים ויהודים, שמאמינים שיש קונפליקט בין נטייתם המינית לזהותם הדתית. הטיפולים בסדנאות המרה לא עוזרים להם להפוך לסטרייטים, אך רבים מהם נעזרים בהם כדי למצוא דרך לשלב בין נטייתם המינית לבין זהותם הדתית: למצוא קבוצה של אנשים עם התמודדות דומה לזו שלהם, להתרגל שלא לבטא את נטייתם המינית בהתנהגות ולעזור לסגל לעצמם אורח חיים התואם את אמונתם.
וכאן הדוח מבחין הבחנה חדה בין הנטייה המינית לבין הזהות. רבים חושבים בטעות שלהגיד לאדם שהוא הומוסקסואל פירושו לחייב אותו לצאת מהארון. אבל למעשה אין קשר בין הדברים. הומוסקסואליות היא תכונה, ויציאה מהארון היא קבלתה של אותה תכונה כחלק ממכלול הזהות. במילים אחרות, התכלית האמתית של טיפולי ההמרה היא לא לשנות תכונות של אנשים, אלא לסייע להם לארגן את התכונות האלו בצורה שתתאים לאמונתם.
ובנקודה הזו יש לדוח ביקורת לא רק על טיפולי ההמרה, אלא גם על הממסד הטיפולי הידידותי לגייז. ממסד כזה מסוגל היום לסייע לאנשים לקבל את נטייתם המינית ההומו-לסבית מתוך הבנה שמדובר בחלק חשוב בזהותו של אדם. עם זאת, הם לא תמיד מודעים לכך שגם תפיסותיו הדתיות של האדם הן חלק חשוב ומעצב מזהותו, חלק שמגבש את האישיות, מסייע בהתמודדות עם מצבי משבר וכו'. לעתים קרובות איש מקצוע כזה עלול להמליץ למטופל שחש קונפליקט בין זהותו הדתית לבין נטייתו המינית לוותר על הזהות הדתית, בדיוק כפי שמטפל ההמרה ימליץ לו לוותר על נטייתו המינית. הכיוון שאותו מנסים לקדם מחברי הדוח הוא רגישות תרבותית של המטפלים שעובדים עם האוכלוסייה ההומו-לסבית המשתייכת לקבוצות דתיות ואתניות שונות שהן פחות סובלניות כלפי יציאה מהארון. מדובר כאן במאמץ שלא לוותר על מרכיב זהות זה על חשבונו של זה, אלא לשלב אותם בצורה אופטימלית לאותו אדם.
בכיוון הזה מתחילים ללכת גם מספר מטפלי ההמרה. בשנים האחרונות אחד הבכירים שבהם, ד"ר וורן תרוקמורטון מגרוב קולג', מציע קו חדש בייעוץ להומו-לסביים הדתיים. כשהם באים אליו לטיפול, הוא אומר להם שלדעתו נטייתם המינית אינה סימן לשום בעיה נפשית, לא למשהו שהשתבש בילדות ולא לאף הפרעה אחרת. הוא מדגיש למטופליו, לפני הכול, שהם אנשים בריאים. הוא גם מציין שהוא לא יכול להבטיח להם שינוי בנטייתם המינית. אבל הוא כן מדגיש שהוא מוכן לחפש עמם דרכים שבהם יוכלו להתנהל במקרה שהם לא מעוניינים לצאת מהארון. הוא גם מוכן לסייע להם במקרה שהם כן ירצו לצאת מהארון ולהשתייך לקהילתם הדתית. מדובר בגישה מבטיחה מאוד. היא יכולה לסלק מטיפולי ההמרה את ההילה ההומופובית שלהם, להסיר מהדתיים ההומו-לסביים את הסטיגמה של סטייה ומחלה, ולעזור למי שרוצה לצאת מהארון לצאת ממנו, ולמי שמעוניין להישאר בו להתנהל על הצד הטוב ביותר האפשרי. וכמובן זה מספק למטפלים הגיי פרנדלי ולמטפלים הדתיים השמרניים שפה טיפולית משותפת שבמרכזה דאגה לשלמות עולמו של המטופל.
שמעתם, עצת נפש? מטפלי ההמרה גם יכולים להשתנות?
