לעדכונים על פעילויות ואירועים:

אבא יוצא מהארון.

אבא יוצא מהארון.

כל אחד מאתנו, עובר במהלך חייו חוויות רבות. חלקן טובות וחלקן פחות, מהן אף שינו את חייו. חוויות כמו מסלול צבאי, טיול מיוחד, או מישהו מיוחד שפגש.

רובנו מרגישים שלמרות כל החוויות שעברנו, העולם הערכי והחוויתי והפנימי שלנו מתחלק בחיים לשתי תקופות עיקריות. החיים לפני והחיים אחרי שנולדים הילדים.

הילדים, זו התחנה המשמעותית ביותר בחיינו. עד היום היית רק אתה בעולם. פתאום יש בעולם ייצור חי שאתה חלק בו והוא חלק ממך. פתאום הלב, הנשמה, הגוף, המהות, כל ההוויה האנושית שלך שונה, מעכשיו מתחלק עם עוד מישהו. קשר שאי אפשר להסביר במילים. משהו אלוהי שמימי. קשר שלא ינתק לעולם.

הבן שלי יצא מהארון. וחלק ממני גם.

הייתי הומופוב.

פעם חשבתי שלאבא זה הדבר הכי נורא בעולם. אבל עכשיו, זה אצלי וזה הבן שלי. וזה לגמרי בסדר.

תתפלאו, אני לא מת, ולא קרה לי שום דבר רע. להפך, רק טוב. נהייתי בן אדם יותר טוב. יותר מכיל, יותר מבין, ויותר רגיש לאחר. למדתי להבין שאין בעולם רק דרך אחת נכונה. ושלא רק אני צודק. למדתי ממנו שאף אחד לא בוחר את זה. אלו הקלפים שאלוהים חילק מלמעלה.

לפני כשנה הדברים נפתחו, עומרי ישב אתנו ושיתף אותנו בצורה פתוחה על התחושות שלו. ישבנו והקשבנו. הוא בכה את נשמתו. כל מילה שיצאה מפיו צרבה לי את הנשמה עמוק. קמתי וחיבקתי אותי חיבוק גדול. אני אוהב אותך אמרתי לו. אל תדאג נשמור עליך, נתמוך בך. הערב, אמרתי לו, אני מרגיש שקיבלתי במתנה את הילד שלי. המחשבה שהיית צריך להסתיר את זה כל כך הרבה שנים הורגת אותי. ובגלל מי? בגללי. אני אבא שלך. זה שאמור לשמור עליך ולתת לך ביטחון ששום דבר בעולם לא יקרה לך, שתמיד אהיה שם בשבילך. בגללי שמרת את הסוד הנורא הזה. פחד. פחד מהתגובה, פחד לאכזב, פחד מהחברה מסביב ומהחברים. אתם מצליחים לדמיין לעצמכם מה זה להסתיר כזה סוד עשר שנים ויותר? תחשבו כמה כאב וכמה ייסורים עברו עליו. על זה בכיתי בלילות, לא עלי לא עליו, רק על איפה הייתי? למה הוא היה צריך לסבול כל כך הרבה שנים?

זה הבן שלי, אני גאה בו כל כך. בכל מה שהוא עושה. בטוב הלב שלו כלפי אנשים, במקצועיות שלו בעבודה, באכפתיות והרצינות שלו בכל דבר שהוא נוגע. אלו הקלפים שהוא קיבל בחלוקה, והוא איתם עושה הכי טוב שהוא יודע ואני סומך עליו. רק שכולנו נפסיק להפריע לו ולחברים שלו על הדרך האחרת שהם בחרו. אז שיהיה ברור, אני הפסקתי להפריע ומשתדל רק תומך ולקבל.

את הפוסט הזה אני כותב לא בשבילו וגם לא בשבילי. רק בשביל ילדים וילדות שחיים בחושך. שחיים שנים בארון הקבורה הנורא הזה, ומתים מפחד. שחיים בהסתרה וייסורים. ילדים שבטוחים שאין דרך החוצה ממנו. שאין תקווה, שאין איך לצאת מחושך הזה. ובכן חשוב שידעו, יש דרך החוצה. אל תפחדו, השד לא כזה נורא. אלו החיים שלכם, אתם לא פחות טובים מאף אחד. מותר לכם לעשות את הבחירות שלכם בחיים בעצמכם ומי שלא אוהב את זה, זו בעיה שלו ורק שלו. אנחנו אוהבים אתכם בדיוק כמו שאתם. יש חיים באור אתם יכולים לצאת בשקט.

ולהורים שבנינו, אל תתנו לילדים שלכם לתקוע לעצמם את המסמר האחרון בארון הקבורה של עצמם. תפתחו להם צוהר של אור. תנו להם את ההרגשה והידיעה שאפשר לפתוח את הארון הזה, לצאת ממנו ולחיות באור כמונו. מגיע להם הזדמנות בדיוק כמו לכולנו. הם הילדים שלנו, הם חלק מאתנו בכל מצב בעולם. תהיו רגישים לתחושות שלהם, ושידעו שנקבל אותם בכל מצב לא חשוב מה יחליטו. תגידו להם שידעו.

אני מרגיש צורך להעלות את הנושא כי יש לי תחושה שיש לי שליחות. אלוהים נתן לי כוח להשפיע ולהגיד דברים בציבור מבלי לפחד. אני יודע שיש לא מעט בתים שהיו מעדיפים להשתיק, לכסות, לטאטא מתחת לשטיח, רק שלא ידעו. ההתעסקות המטופשת הזו במה יגידו לא שווה את זה, תאמינו לי. את מי לעזאזל זה מעניין? וגם אם מעניין שיקפצו. גם על הפוסט הזה, לא מעניין אותי איזה תגובות מרשעות אני עלול לקבל מאנשים שלא אוהבים את זה. ממש לא מעניין אותי.

אם בדברים שכתבתי הצלחתי להציל רק ילדה או ילד אחד, זה כבר היה שווה הכול. אני אבא גאה.

לסיום, עומרי, אתה בן אהוב שלנו, אוהבים אותך ככה קומפלט. אתה מוכשר, טוב לב, מקצועי, עם חוש הומר יוצא מהכלל, אמיץ, ובשבילי הכי גבר גבר בעולם. בזכות האופי הנהדר שלך אתה מצליח לשמור אותנו כמשפחה מלוכדת, שמחה וגאה. כולנו מחכים ומתפללים שתמצא זוגיות טובה ויציבה ושיהיו לכם מלא ילדים, (למרות שבמדינה שלנו כל ילד עולה חצי מיליון ₪ …) ושיום אחד תהיה מנכ"ל רשת פתאל או ישרוטל. לי זה כבוד להיות אבא שלך.

אני עדין באלסקה ב "לבד" שלי. כיף שהדברים האלו עולים בצורה חיובית כל כך. נראה מה יעלה בשבוע הבא. שבוע טוב

מה כל כך מעצבן אותם?

הפרסומת החדשה של דוריטוס מציגה את המובן מאליו – יש כל מיני סוגים של משפחות ולכל המשפחות מגיע להיות משפחות. האמירה הזו גררה אחריה סערה ברשת, קריאות לחרם והגדיל לעשות סגן ראש עיריית ירושלים שקבע שעל זה תלויה הבריאות הנפשית של הדורות הבאים.
בנקודה הזו אני מוכרח לשאול: מה כל כך מעצבן אותם? למה המציאות

קרא עוד »

שתפו את המאמר

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.